סיפרה
מירב עמור, בת הרב זצ"ל: בליל פורים אחד, הבית היה מלא מפה לפה, כיאה לליל
פורים בבית הרב. היו גם הרבה תלמידים מהכולל של הרב שבאו להתבסם מתורתו, ואחד
מהם היה צריך ברכה מיוחדת עבורו ועבור אישתו.
אותו תלמיד
חכם הגיע להתברך ולהתייעץ, ומטבע הדברים, היו במקום גם הרבה שיכורים. הוא כבר
כמעט הגיע אל הרב וניסה לפתוח את פיו, אלא שאז נפתחה הדלת ונכנס עשיר גדול שהיה
תורם תרומות נכבדות לכולל.
מיד פינו כולם מקום לאותו עשיר
כדי שיגיע אל הרב. גם אותו אברך, שעדיין לא הספיק לבקש את מבוקשו, זז הצידה כדי
לפנות מקום לאותו עשיר.
אחד המקורבים, שהיה גם הוא קצת
מבוסם, אמר לרב בקול רם, לתדהמת הסובבים: הרב, מי יותר חשוב, תלמיד חכם או עשיר?
והרב, בלא מבוכה או משוא פנים, חשב רגע ואמר: תלמיד חכם. מיד קירב הרב את האברך
אליו והוא בירך אותו לשמחת כולם.
הרב היה מכבד מאוד כל אדם
באשר הוא אדם, אבל האמת היתה אצלו אמת גם אם זה לא היה נעים.