סיפרה
שרה נבנצאל: היינו זוג צעיר, בהריון ראשון. מדרך הטבע ההתרגשות בהריון הראשון
היא גדולה יותר, וגם החששות. במהלך ההריון היו סיבוכים, דבר שגרם לכך שהוצרכתי
להתאשפז שוב ושוב. כעבור כמה סבבים של אשפוז, הרופאים החליטו על יילוד מוקדם.
בעלי ואני חששנו מאוד, כי כמובן ייחלנו ללידה רגילה וטבעית, אבל משראינו שכך
החליטו הרופאים ביקשנו רשות ללכת לרב אליהו זצ"ל לבקש ברכה, והרופאים נאותו
ושחררו אותי לצורך זה. הגענו לביתו של הרב, זוג צעיר, מבוהל. הכניסו
אותנו לחדר מלא ספרים. הרב ישב ללא גלימה וכובע, אלא בסוודר ביתי ששיווה לו מראה
אבהי. גם החיוך שהוא חייך אלינו היה אבהי, והוא שאל למה באנו. הסברנו שאנחנו
עומדים בפני זירוז לידה בגלל נסיבות רפואיות. הוא התעניין בסיבה, ואז שאל
לשמותינו המלאים. השתררה דממה. הרב נעץ מבט חודר בדף שלפניו, ואז אמר במהירות
ובדיבור חותך: שיהיה בשעה טובה, תינצלי מפיתקהּ של חוה! לידה קלה כתרנגולת!
יצאנו החוצה מבולבלים, למה הרב התכוון? הבנו שיש לנו אישור להתקדם ללידה, שהרי
בירך, אבל מהי אותו פיתקה? בירור שעשינו גילה שכיוון שחוה התקללה "בצער
תלדי בנים", הרי מי שניצלת מפתקה של חוה ניצלת מקשיי לידה. חזרנו לבית
החולים ונכנסנו ללידה בלב רגוע יותר, שברכתו של הרב לצידנו למרות כל החששות.
הלידה הייתה טובה ב"ה, והיום אותה תינוקת היא כבר אמא בעצמה.
