סיפרה רחל בזק, נכדתו של הרב זצ"ל: פורים היה יום מיוחד מאוד
אצל סבא זצ"ל. אנשים היו יוצאים ונכנסים, כולם מבקשים את קרבת הרב ואת
ברכותיו. והרב, במאור פנים מיוחד, היה מברך את כולם, פיו מלא צחוק וברכות.
באחד מימי הפורים הגעתי אל סבא עם חמש חברות רווקות. ביקשתי ממנו שיגזור
שיתחתנו, שהרי בפורים כל הפושט יד נותנים לו. סבא הניף את ידו ואמר: אני גוזר
שתתחתנו כולכן כבר השנה. ואכן, במהלך השנה ראינו פלא גדול, החברות התחתנו בזו
אחר זו, אבל לא כולן. אחת מהן עדיין ציפתה לישועתה.
בשנה שלאחר מכן, ביום הפורים, הגעתי אל הרב עם אותה חברה ואמרתי לסבא: בשנה
שעברה גזרת על החברות שלי, אבל יש כאן אחת שהגזרה לא התקיימה בה. סבא הסתכל עלי
וחייך, ואחר פנה אל חברתי: מה, את עושה לי בושות? תוך שנה את חייבת להתחתן!
בפורים הבא כבר הגענו אל סבא להודות. כי במוצאי פורים התקיימה מסיבת האירוסין
שלה עם בחיר לבה.
