סיפור על הרב מרדכי אליהו

מתוך הספר אביהם של ישראל חלק שישי

צדיק גוזר

בתחילה היינו נבוכים, וכי איך נוכיח לילד שדווקא כן לקחנו אותו לרב להתברך? לא ידענו איך נצא מהמצב הזה, ואיך נחזיר את הילד ללימודיו. אלא שאז נזכרנו באותה תמונה. הבאנו אותה לילד שייווכח, ולשמחתו לא היה גבול.

סיפר הרב ברוידא: בהגיע בננו לגיל שלוש עשינו לו "חלקה".
כפי שהרב היה עושה בכל פעם שהיו באים אליו לעשות כך, הוא שאל האם יש מצלמה, כדי
שתישאר לילד תמונה למזכרת. לרב הייתה סבלנות גדולה בעניין הזה, ואחרי שההורים
היו מצלמים הוא היה שואל אם הם מרוצים מהתמונה, שכן אם לא הוא היה מציע לצלם
שוב. הצטערנו מאוד, כי גילינו ששכחנו להביא מצלמה. אבל היה שם מישהו שהציל את
המצב, נזכר שיש לו מצלמה במכונית, והלך והביא אותה וצילם את בננו עם הרב.
 
לימים גדל הילד, שמע על הרב זצ"ל ובא אלינו בטענה קשה: מדוע לא הכרתם לי
את הרב? מדוע לא לקחתם אותי אליו? הוא כעס כל כך, עד שבמשך שלושה ימים סירב ללכת
לתלמוד תורה. בתחילה היינו נבוכים, וכי איך נוכיח לילד שדווקא כן לקחנו אותו לרב
להתברך? לא ידענו איך נצא מהמצב הזה, ואיך נחזיר את הילד ללימודיו. אלא שאז
נזכרנו באותה תמונה. הבאנו אותה לילד שייווכח, ולשמחתו לא היה גבול.

יש לכם שאלה?
כתבו לנו!

סיפורים נוספים:

סיפר הרב יהודיוף, נינו של הבבא סאלי זיע"א: כאשר אשתי הייתה בהריון הרופאים אמרו לנו שיש בעיה עם העובר, אין לו מוח. ידעתי שהרב אליהו זצ"ל מקורב מאוד למו"ר זקני הבבא סאלי עליו השלום, וידעתי...
 אבל יותר מזה הייתי מתפעל מהענוותנות של הרב, שבא לבחון ילדים קטנים ולא חוסך מאמץ. זכותו תגן עלינו!
שאלתי את עצמי אם אני עד למשהו מיוחד, ענק, לא רגיל, או שזה רק דמיון. השכל אמר לי: זה רק נדמה לך. אין דברים כאלה. אבל העיניים רואות!
 בבוקר יום שישי אחד באתי אליו כתמיד עם פתק לברכה. הרב קרא את הפתק, ולאחר מכן הרצינו פניו והוא קימטו בחוזקה ונטלו עמו. הדבר היה בעיני לפלא...
והנה הנס חזר על עצמו, הרב מברך ואשתי נפקדת באותו היום. בפעם השלישית, כאשר ציפינו להיריון שלישי, הגענו אל הרב והוא השיב לנו: אין צורך. לא ממש הבנו מדוע הרב אומר שאין צורך. האם ייתכן...
אשתי הייתה בהריון על תאומות, והגענו לבית החולים בגלל ירידת מים מוקדמת. הרופא הבכיר אמר לנו שאפשר לעשות ניתוח, אבל אפשר גם לנסות להתחיל לידה טבעית, ואנחנו נחליט מה עדיף. הוא העדיף לא לבחור בשבילנו....