סיפור על הרב מרדכי אליהו

מתוך הספר אביהם של ישראל חלק שישי

צוואת הרב מרדכי אליהו זצוק"ל

ביום מסוים מדינת ישראל קיבלה על מגש של כסף מידע מודיעיני מדויק מאוד והחליטה שצריך לפעול. הצוות שלי ואני היינו אמורים לבצע את אותה פעולה. בנינו כל מיני מודלים ותרחישים לפעולה, וכשהכול היה מוכן באתי לרב ואמרתי לו: הפעם זה יותר מורכב מכל המבצעים הקודמים. זה מסובך מאוד. הודיתי שאני גם קצת מפחד... 

מספר קצין צבאי בכיר: ההיכרות שלי עם הרב התחילה באמצע שנות ה-70,
עוד בהיותי בחור בישיבה ולאחר מכן בשירות הצבאי שלי. לאחר מכן זכיתי להיות
תלמידו של הרב ולקבל ממנו הסמכה לרבנות.
 
לרב אליהו זצ"ל הייתה אהבת ישראל אמיתית. כשעמדתי לפני גיוס, התייעצתי עם
הרב והוא עודד אותי להתגייס ליחידה קרבית מאוד. את כל שירותי עשיתי באותה יחידה,
ולפני כל יציאה לפעולות מסובכות ומורכבות הייתי מגיע אל הרב עם הצוות שלי, והוא
היה מברך אותנו.
 
ביום מסוים מדינת ישראל קיבלה על מגש של כסף מידע מודיעיני מדויק מאוד והחליטה
שצריך לפעול. הצוות שלי ואני היינו אמורים לבצע את אותה פעולה. בנינו כל מיני
מודלים ותרחישים לפעולה, וכשהכול היה מוכן באתי לרב ואמרתי לו: הפעם זה יותר
מורכב מכל המבצעים הקודמים. זה מסובך מאוד. הודיתי שאני גם קצת מפחד.
 
הרב עודד אותי, ואמר: אל תדאג, אני אתך כל הזמן. לכו לשלום, תחזרו לשלום, ה'
אתך. אל תדאג. בסיום השיחה הוא לחץ לי את היד חזק ואמר: תזכור דבר אחד, לא
מוותרים על אף יהודי אף פעם. אתה שומע? לא מוותרים על אף יהודי. הסתכלתי על הרב
ולא הבנתי מה הקשר בין זה לבין הפעולה שאנחנו הולכים לבצע. הוא לא הסביר, רק לחץ
לי את היד בפעם השלישית ואמר: לא מוותרים על אף יהודי.
 
כלי טיס של חיל האוויר לקחו אותנו לאן שלקחו, עברנו ממקום למקום והתקרבנו ליעד
הסופי. בהיותנו במקום האחרון שמענו לעת ערב קולות בעברית תנ"כית שקוראים
לנו במבטא ערבי כבד: הצילוני נא, הביאוני נא. יהודי אני, הצילו אותי.
 
זה לא היה תקין שזיהו אותנו. הדבר הראשון שחשבנו עליו הוא שיש כאן תחבולה.
מלכודת. הארנו על האיש שקרא לנו והורינו לו להוריד את בגדיו, הכנסנו אותו למקום
שהיינו בו, והוא סיפר שכבר עשרים שנה הוא גר בכפר קרוב למקומנו עם אשתו ושני
בניו. הם חיים כמו אנוסים, אנשי הכפר לא יודעים שהם יהודים. אם היו יודעים, היו
הורגים אותם מיד. הוא ביקש: תוציאו אותנו משם והביאו אותנו לארץ ישראל.
 
זה לא פשוט להיכנס לכפר כזה להוציא את משפחתו. אם מדובר במלכודת, גמרנו על כל
היחידה. בדקנו את המידע, הצלבנו דברים. בסופו של דבר זכרתי היטב את הדברים שאמר
לי הרב מרדכי אליהו זצ"ל. נכנסנו לבית שלו בכפר בדרך מתוחכמת ושם פגשנו את
אשתו ואת ילדיו.
 
בבית שלו ראיתי משהו שאם לא הייתי רואה אותו בעיני, הייתי אומר שזה סיפור
מהסרטים. הוא היה נגר במקצועו, וחדר השינה שלו נראה כמו חדר שינה רגיל לגמרי.
אבל הייתה שם דלת הזזה נסתרת שמאחוריה הייתה נישה קטנה ובה פמוטים, תפילין,
חנוכייה, מגילת אסתר, ספרי קודש ותשמישי קדושה אחרים. כשראה את פליאתנו אמר:
בחדר הקטן הזה היהדות שלנו. כאן אשתי מדליקה נרות שבת, כאן מדליקים נרות חנוכה,
כאן קוראים את מגילת אסתר. מחוץ לחדר הזה אין זכר ליהדות. גם אין מזוזה. הוא
ביקש שניקח אותו ואת משפחתו ואת כל חפצי הקודש האלה לארץ ישראל.
 
לקחנו את חפצי הקודש, ויצאנו מן הכפר. מחוץ לכפר חיכו לנו כוחות אחרים, הם
הביאו את המשפחה בדרך לא דרך למסוקים של חיל האוויר שהטיסו אותם לארץ ישראל.
אנחנו המשכנו בדרכנו לביצוע הפעולה שהצליחה, ב"ה.
 
כעבור תשעה חודשים הרב ביקש שאבוא אליו עם הצוות שביצע את הפעולה. הגענו אל
הרב ונכנסנו אל לשכתו. הרב ישב עם הרה"ג אברהם שפירא זצוק"ל, ומימינו
ישב אותו יהודי שהוצאנו מהכפר. הרב ביקש מאותו יהודי: ספר לנו קצת על החיים שלך
עד שהביאו אותך לארץ. אותו יהודי סיפר על החיים שהיו להם שם. איך הם שמרו שבת
בסתר. הוא סיפר כי הם לא אכלו בשר או עוף במשך עשרים שנה, כי לא היה שוחט.
התושבים האחרים קראו להם "המשוגעים של הכפר", כי הם לא אכלו באף בית
אחר. אשתו טבלה כל פעם במעיין אחר שלא יזהו. הוא היה שומר שאף אחד לא יתקרב. כך
הם שמרו על היהדות שלהם, ממש כמו האנוסים אבל בימינו.
 
לפתע שמתי לב שהרב אליהו בוכה. מעולם לא ראיתי את הרב בוכה, הוא הסתכל עלי, שם
את ידו על כתפי, קרא לי בשם החיבה שלי ואמר: אני לא בוכה מצער, אני בוכה משמחה.
אני שמח שיש לנו עם כזה. אני שמח שיש לנו חיילים כאלה.
 
כשיהיה מותר לך לספר לאחרים על הפעולה הזאת, אני לא יודע אם אהיה פה בעולם
(הוא צדק, כי לפני שהרב נפטר היה אסור לספר מה שאני מספר היום). כשיהיה מותר
לספר, תאמר לחיילים היקרים שלך: תהיו גאים שאתם חלק מעם ישראל. שאתם שומרים על
עם יקר וקדוש כל כך. עם ששומר במסירות נפש על היהדות שלו. עם שחי על קידוש ה'.

 
הרב שאל אותי אם אני זוכר מה שהוא אמר לי כשיצאתי לפעולה. אמרתי לו שאי-אפשר
לשכוח דבר כזה. הוא המשיך ואמר לי: יש עוד כמה בדרך (ובאמת היו עוד כמה). ואז
הרב לחץ לי את היד בחום ואמר: תבטיח לי, שכאשר כבר יהיה מותר לדבר תגיד לכולם
שלעולם לעולם לא מוותרים על שום יהודי. תגיד להם שעם ישראל הוא עם קדוש. אנשים
מיוחדים. תגיד לחיילים שלך כי יש להם זכות מיוחדת. הם צריכים להיות גאים בכך שהם
חלק מהעם הזה. שהם שומרים על העם המיוחד הזה.
 
אני מקיים בסיפור הזה את הצוואה של הרב מרדכי אליהו זצוק"ל. היו גם אתם
שליחים לצוואה הזאת של הרב מרדכי אליהו זצוק"ל, לספר את גדולתו של העם הזה.

יש לכם שאלה?
כתבו לנו!

סיפורים נוספים:

סיפר קבלן: זכיתי לבנות את המקווה ביישוב עלי, והיום אני זוכה לבנות בתים פרטיים ובתי ציבור בכל יהודה ושומרון. וכל הזכות הזו לבנות ביהודה ושומרון קשורה לרב אליהו זצוק"ל. כל חיי הייתי אדם שכיר. גרתי...
 דע לך כי היו הרבה אנשים שחשבו כמו הרצל להביא את היהודים לארץ ישראל. וחלקם בוודאי היו גם מוכשרים ממנו. ובכל זאת הם לא הצליחו והוא הצליח. כל זה בגלל שהכול הוא עניין של סייעתא...
פעם פרסם הרב זצ"ל הלכה בעיתון "שבת בשבתו" בזו הלשון: אם רוצה לנסוע בערב שבת מחוץ לעיר, למשל מירושלים לבני ברק, ייחשב את זמן הנסיעה בערב שבת כפול מזמן הנסיעה שבכל יום, ולכן אם זמן...
הסיפור שלי על הרב אליהו זצ"ל הוא לא סיפור מופת או פלא, אבל בעיני הוא סיפור מתוק שנוגע ללב. בתי הייתה בציון הרב אליהו זצ"ל בערב האזכרה שלו בשנת תשע"ט. בדרך חזור משם, בלכתה ברגל,...
סיפר משה אייזן מפסגות: הסיפור היה בשנת תשנ"ג. ידוע שהרב זצ"ל לא אכל בחוץ, אלא מהמאכלים שאשתו הרבנית שתחיה הכינה לו. אבל הייתה טבחית אחת, אישה מבוגרת, תקוה שמה, שהרב סמך עליה מאוד והיה מזמין...
עם הגיע אליו אדם ובפיו בקשה: הוא רוצה לעשות שותפות עם אדם עשיר אחד, והוא מבקש שהרב יברך אותו שיצליח. השיב לו הרב שהוא לא ממליץ לו לעשות שותפות עם אותו עשיר. אותו אדם תמה,...