לפני זמן מה פרצו מחבלים לישיבת "נתיבות יוסף" במצפה
יריחו והשחיתו ספרי תורה ורכוש רב. באותו לילה התלמידים היו בחופשת "בין
הזמנים" כך שכמעט לא היו תלמידים בישיבה. אבל היו שם כמה מתמידים שניצלו את
הזמן ללימוד תורה. קרוב לשעת חצות החליטו ללכת לישון בקרוואן בפנימייה הישנה,
אבל אחד מהם, נתנאל אוחיון, העדיף להעביר את הלילה בבית המדרש שלא לבטל זמן. הוא
סידר לעצמו מקום לישון על הספסלים כדי לקום מוקדם בבוקר לתפילת ותיקין.
חבריו, חביב טולידאנו וגלעד יערי, החליטו שלא כדרכם לשכנע אותו לבוא אתם
לישון, אבל הוא סירב. אמר לו חביב: אם אתה כבר ישן בבית המדרש, לפחות נקרא לך
סיפור לפני השינה. ובטרם סיים את המשפט, ראה כי על המדף מונח "אביהם של
ישראל" חלק ה'. פתח באקראי בעמוד 169 ומצא שם סיפור שכותרתו: "קום,
קום, דום, דום"!
מסופר שם על הרב מרדכי אליהו זצוק"ל, שבהיותו בן 17, בזמן מלחמת השחרור,
העיר את אחיו שמעון לתפילת ותיקין, שלא כדרכו. שמעון העדיף לקום למניין היותר
מאוחר, אך הרב לא הרפה ממנו. כך הלכו שני האחים להתפלל שחרית עם הנץ החמה. בחזרה
מן התפילה התברר כי בזמן שהם התפללו, ירו הירדנים ופגעו במיטתו של שמעון.
מספר חביב: כאשר סיימתי לקרוא את הסיפור, אמרתי לנתנאל: שמת לב מה קראנו? יש
כאן ממש גילוי אליהו! המסר מהסיפור הוא ש"קום, קום" ולך לישון במיטה
בקרוואן, ואם לא אז חלילה אתה עלול להיפגע מכדורים. גלעד נבהל ואמר: חס ושלום,
אל תגיד כך. אבל נתנאל התרצה והלך אתנו.
למחרת לפנות בוקר התברר הנס הכפול. הגענו לבית המדרש לתפילת ותיקין וראינו
שמחבלים פרצו אליו בלילה ולא מצאו אף אחד, ובחמתם זרעו בו הרס. הם הסתובבו בבית
המדרש ובפנימיות החדשות של הישיבה וחיפשו להרוג ולשפוך דמים אבל לא מצאו אף אחד.
הם לא נכנסו לקרוואנים שבהם ישננו וכך ניצלנו.
אנחנו לא רוצים לחשוב מה היה קורה לנו אם היינו נכנסים לפנימיות. אנחנו בוודאי
לא רוצים לחשוב מה היה קורה חלילה לנתנאל חברינו אם היה נשאר בבית המדרש. אנחנו
יודעים שהרב מרדכי אליהו אהב מאוד את ישיבת "נתיבות יוסף" בחייו,
עכשיו אנחנו רואים שצדיקים גם במיתתם קרויים חיים.
