סיפר
אברהם דרעי, שהיה שליח בבית הכנסת הגדול במרסיי: לפני שנסעתי לשליחות התייעצתי
עם הרב זצ"ל, והרב הנחה אותי כיצד לנהוג בתקופה זו. כאשר הגיע יום טוב שני
של גלויות התלבטתי עם עצמי האם לקיים אותו או לא. מצד אחד מנהג המקום הוא לשמור
יום טוב שני של גלויות. אבל על פי ההלכה בשו"ע (אורח חיים – סימן תצו
ס"ע ג) תושב ארץ ישראל שנמצא בחו"ל באופן זמני, צריך לשמור על יום טוב
שני רק בציבור, ולא כשהוא במקום לבדו.
שאלתי את הרב אליהו
זצוק"ל האם להניח בצנעא תפילין שהיא מצוות עשה מדאורייתא, והרב השיב לי:
אתה הרב של המקום, וגם אם תניח תפילין בצנעה הם ידעו שאתה הנחת תפילין, וילמדו
ממך לזלזל ביום טוב שני של גלויות. לכן אל תניח תפילין, ולא עוד, אלא שתגיד להם
במפורש שלא הנחת באותו יום תפילין, כי חשוב לך להיות איתם ביום טוב הזה.
כל כך הרבה חכמה ורגישות למדתי מהרב בפסק ההלכה הזה. כשחשבתי על הדברים אחר כך
הבנתי עד כמה פסק ההלכה הזה חשוב להנהגת הקהילה בגלות, וכמה היהדות שלהם חשובה
לרב אליהו.
