מספרת סיגלית חדד: בספרים "אביהם של ישראל", שזכיתי ויש לי את כולם, מסופר על אנשים שהיו מגיעים לשיעורים של הרב זצ"ל, גם כדי לשמוע את השיעור וגם כדי לשאול אחר כך שאלה את הרב, אלא שבסופו של דבר לא היה להם צורך לשאול, שכן הם קיבלו את התשובה מהרב במהלך השיעור. כאילו הרב קרא את מחשבותיהם. קראתי את הדברים האלה בספרים, אבל לא ממש הבנתי על מה מדובר.
הסיפור שלי נשמע קטן, אבל עלי הוא עשה רושם גדול. כי קרה שהכנתי "מחמאר", שזו פשטידה של מרוקאים, והתלבטתי מה עלי לברך. בסופו של דבר בירכתי "שהכול" וקיוויתי שלא טעיתי. כעבור יום האזנתי לשיעור של הרב זצ"ל על פרשת יתרו, והנה הוא מזכיר שם ממש את הפשטידה הזאת. כאילו אומר לי: הנה, את מושגחת. הוא דן שם בשאלה מה ברכתה, ולשמחתי פוסק שברכתה "שהכול". הסיפור הזה גרם לי להבין שהרב זצ"ל עדיין אתנו, עד לרמת המחשבות.
