סיפור על הרב מרדכי אליהו

מתוך הספר אביהם של ישראל חלק תשיעי

רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר

סיפרה
טליה שושן מירושלים: אבי היה חולה לב, וכתוצאה מכך היו לו בעיות של סוכר, הדם לא
זרם לרגליים כפי שצריך וזה עשה לו פצעים ובעיות. הדברים הגיעו לידי כך שהרופאים
החליטו שצריך לכרות את רגלו. המחשבה על כך זעזעה את כולנו, ואבי אמר שזה לא
מתאים לו, הוא לא רוצה לכרות את הרגל. הוא לא יהיה מסוגל לחיות במצב כזה. התקופה
הייתה תקופת החגים, והחלטנו שלא לקבל החלטה עד לאחר החג. הייתי אז בהריון,
והחלטתי ללכת לרב זצ"ל. זה היה יום חג, אלא שבדיוק באותו היום המשפחה
החליטה לא ללכת להתפלל בבית הכנסת של הרב, אלא במקום אחר. הייתי בצער גדול על
כך, כי לא ידעתי איך אראה את הרב ואיך אשאל אותו לגבי אבי. הלכתי ברחוב העילוי,
והנה אני רואה את השיירה של הרב, למרות שזאת לא הדרך הרגילה שבה הוא הולך.
התחלתי לרוץ, ואני בהריון, והשיירה ממשיכה ועוברת.

חשבתי
שפספסתי את הרב, ביקשתי מהקב"ה שיסדר לי ברכה לאבא. פתאום הרב עצר ברחוב
ימין אבות, בסמוך לביתו של אבי. הבנתי שהרב שמע אותי. התחלתי לרוץ, הגעתי אליו,
נדחקתי בן האנשים שסביבו, התקרבתי וביקשתי ברכה מהרב. האנשים סביבי השמיעו קולות
מחאה שאני נדחקת בין האנשים, אבל הרב ביקש שיניחו לי.

ביקשתי ברכה, הרב בירך שתהיה לו רפואה שלמה והוא יעמוד על שתי הרגליים. כאשר
בישרתי לאבי שהרב בירך והכול בסדר, הוא הסתכל עלי וחייך. אחרי החג חזרנו לבית
החולים, והרופא מצא פתרון חלופי אחר, ולא כרתו לאבי את הרגל.

יש לכם שאלה?
כתבו לנו!

סיפורים נוספים:

אמר הבבא סאלי לרב: אם אתה לא אוכל, לפחות תשתה! ומזג לרב כוס ערק. הרב, שלא היה רגיל לשתות משקאות חריפים כלל, בירך ושתה והיה חריף לו מאוד. רצה להפיג את החריפות, הגישו לפניו פלפלין,...
לקראת הלידה של ילדי התשיעי הייתי אחוזה פחדים קשים והרגשתי שלא אוכל לעבור לידה. נפשית לא אעמוד בזה. דחיתי את הנסיעה לבית החולים כמה שיותר, אבל כשכבר לא הייתה בררה יצאנו בחשש כבד. בדרך התפללתי...
עבור יום האזנתי לשיעור של הרב זצ"ל על פרשת יתרו, והנה הוא מזכיר שם ממש את הפשטידה הזאת. כאילו אומר לי: הנה, את מושגחת. הוא דן שם בשאלה מה ברכתה, ולשמחתי פוסק שברכתה "שהכול"
 הרב הסתכל על הדבש והסתכל עלי, ואז השיב לי תשובה שהפתיעה אותי מאוד: מותר לאכול, אם אתה מסוגל לאכול דבש כזה... 
הרב נהג לספר על דודו רבי יהודה צדקה זצ"ל על ויכוח של קשישים בבית אבות אם עברו בכביששבע או שמונה מכוניות... בזכות אותו ויכוח נוסד שיעור תורה באותו מקום
הבן חזר ארצה, והמקום הראשון שהגיע אליו משדה-התעופה היה ציונו של הרב בהר המנוחות בירושלים. הוא הגיע לשם, געה בבכי תמרורים, ומאז רק הלך והתעלה. היום, ברוך ה', הוא מקפיד על קלה כבחמורה, כיפתו יציבה...