זכינו והרב אליהו זצ"ל היה סנדק בברית המילה של בני. כשהודיעו לי שהרב הגיע, הזדרזתי לצאת מהאולם לקבל את פניו וללוות אותו בכניסתו לאולם. אבל הרב עצר אותי ואמר: הרב פלוני עדיין עומד בחוץ בחצר, ואתה מתייחס אלי? אני כבר אכנס בעצמי לאולם, מוטב שתזדרז לגשת לקבל את פניו.
בימים שלפני הברית, השקענו מחשבה רבה איך לחלק את הכיבודים והתפקידים השונים על הצד היותר טוב. חשבנו שהרב הסנדק יחזיק את הרך הנימול על ברכיו עד לאחר מתן השם. אבל מיד לאחר המילה הרב אמר לי בשקט: "שים לב, רב פלוני עדיין לא קיבל שום כיבוד, אולי תכבד אותו בעמידה לברכות". רק כאשר הרב אליהו הסב את תשומת לבי, ראיתי את אותו רב עומד בסוף האולם, וזה היה ממש ראוי ומתאים לכבד אותו. עם כל הכוונות והייחודים שהרב בוודאי היה שקוע בהם בעת הברית, כבודו של אותו תלמיד חכם לא נעלם מעיניו.
