ממשיך
ומספר ר' שאול קוקה: היה מפעל למיצים בעטרות שגרר הפסדים. המצב הגיע לכך שמנהל
המפעל הודיע לעובדים שהוא חייב לסגור את המפעל בגלל ההפסדים והוא מפטר את כולם.
המצוקה של העובדים הייתה גדולה והם שאלו מאיפה יביאו פרנסה לבתיהם, והמנהל השיב
להם שהם צודקים, הוא מוכן לעשות הכול למענם, אבל הוא לא יכול להרשות לעצמו
להפסיד כל חודש עשרות אלפי שקלים. מנהל העבודה החליט לעשות מעשה והציע למנהל
המפעל: תן לנו לנהל לך את המפעל, ההפסדים עלינו והרווחים עלינו. ומנהל המפעל
הסכים. אחרי שמנהל העבודה אמר מה שאמר, הוא הבין שהוא לקח על עצמו סיכון גדול
ובא להתפלל בציון של הרב זצ"ל. הוא סיפר לי מה העניין, וכיוון שידעתי שהשבת
היא מקור הברכה, העזתי לשאול אותו אם הוא שומר שבת ומניח תפילין. אמר לי אותו
אדם: לצערי אני לא שומר שבת ולא מניח תפילין. אמרתי לו: קבל על עצמך שבת, תניח
כל יום חמש דקות תפילין, קרא קריאת שמע וה' יעזור. להפתעתי הוא אמר שהוא מקבל על
עצמו, ולאחר מכן התפלל בדמעות בציון של הרב ויצא משם בנחת רוח גדולה.
כעבור חודשיים הגיע מנהל העבודה לציון ואמר לי: קרה לנו
נס, כי עכשיו אין הפסדים למפעל ואנחנו לא מפוטרים. עברו עוד חודשיים, והוא בא
להתפלל ולבשר: כעת אנחנו גם מרוויחים.
