מספר יוסף המכונה "יוסף הרקדן": בלילה הראשון של ראש
השנה תשס״ח, ראש השנה האחרון שהרב זצוק"ל זיכה אותנו לראות את הדרו, קם
בננו הקטן, שטרם מלאו לו שלוש שנים, רץ לאמבטיה והקיא. נתנו לו תרופה כדי
להרגיעו, אך לאחר כעשר דקות הוא הקיא גם את התרופה.
המצב החמיר, ההתרוצצויות לאמבטיה נעשו תכופות יותר, מעשר דקות לדקה. הילד נחלש
כל כך עד שהגענו למסקנה שצריך להביאו למיון. מאחר שכבר עלה עמוד השחר, אשתי
הציעה שאלך להתפלל עם הרב ואבקש ממנו ברכה, ובזמן הזה היא תתכונן. אם חלילה מצבו
לא ישתפר, היא תיקח אותו למיון.
הגעתי לבית הכנסת, אבל מספר המתפללים היה כל כך גדול, שלא הצלחתי להתקרב לרב.
אפילו בפתיחת ההיכל ובזמן ה״מי שברך" לחולים בקושי הצלחתי לנקוב בשמו של
בני, משוכנע שהרב לא ישמע את קולי. רק לאחר קריאת התורה, כשהרב ירד מהבימה כדי
ללוות את ספר התורה, הצלחתי להתקרב.
מיד כשראה אותי הניח הרב את ידו על ראשי וברך אותי בלי שהספקתי לומר מילה.
שאלתי את עצמי, מדוע הרב ברכני לפתע? האם בעבורי? האם בעבור הילד? והרי לא
הספקתי לומר לו את בקשתי.
לפני זמן סגירת ההיכל, הרב הסתובב, צפה על הקהל ושאל בקול רם: "איפה יוסף
הרקדן?" באותו רגע הרגשתי רוממות נפש, הרמתי את ידי ואמרתי: הנני! הרב
הזמין אותי לרקוד לפני ההיכל הפתוח.
התפלאתי מאוד. איך זה שהרב מזמין אותי לרקוד בראש השנה, והנהרה על פניו כאילו
מדובר בשמחת תורה? אבל דחקתי את השאלות האלה, שכן השמחה על האפשרות שנפלה בחיקי
הייתה עצומה, הרי כך אוכל להתקרב לרב ולבקש ברכה בעבור בני.
באותו רגע שבו ברך הרב את בני הסתכלתי בשעון – סמוך ובטוח שבאותה שעה יארע נס
לבני.
כשהרב כיבד אותי לרקוד עם ר' איתן מלמד, השמחה שלי בריקוד גדלה אף יותר.
חזרתי הביתה ובלבי עדיין תפילה, והנה אשתי קיבלה את פני בהתרגשות ובישרה לי
שהיה נס! הילד הפסיק להקיא ונרדם.
שאלתי אותה אם היא שמה לב באיזו שעה בדיוק זה קרה, והיא נקבה בדיוק באותה שעה
שבה קיבל בני את הברכה מהרב. לתדהמתנו למחרת בבוקר הילד קם בריא ושלם, כאילו לא
קרה לו דבר.
אבל עדיין ניקרה שאלה בראשי – מה ראה הרב לברך אותי כך בפעם הראשונה? התשובה
לא איחרה לבוא:
בבוקר השני של ראש השנה, כשקמתי והגעתי למטבח, גיליתי לחרדתי שהגז היה פתוח,
האש מכובה, ולידו היו נרות דלוקים. סגרתי מיד את הגז ומיהרתי לבדוק את שלומם של
בני הבית, וב״ה גיליתי שהם בריאים שלמים. ובכל זאת תהיתי, איך זה שאין ריח של
גז?
ליד המטבח נתקלתי במאוורר שבד״כ פניו מופנות לחדר, אך הפעם כאילו יד נעלמה
סיבבה אותו לעבר הגז כך שהרוח דחפה את הגז לעבר החלון.
כשהגעתי לתפילה אמרתי לרב שאני צריך לברך ברכת הגומל, והרב הגיב בחיוך. הבנתי
שאין צורך לספר לו על מה ולמה.
בחג הזה הרב זצ"ל לימד אותי שריקוד בשמחה מרכך את הגזרות. מרכך אותן כל
כך, עד שהן מתבטלות.
