היה לי חבר שהייתי לומד אתו מדי יום, והיה לו ילד בן שש שהרגיש לא
טוב. בוקר אחד לקחו אותו לבית-החולים, ולאחר בדיקות אמרו לו שהוא חלה במחלה
הנוראה ומייד הבהילו אותו לניתוח דחוף, כדי שהגידול הממאיר לא יתפשט.
האבא בא אלי לבקש שאלך אתו אל הרב אליהו זצ"ל, והאימא הלכה לבית-החולים
לעשות את כל הסידורים הנדרשים ולמלא את כל הטפסים על-מנת לערוך למחרת את הניתוח.
התקשרתי אל הרב והוא אמר לי לבוא בשעה 14:00 עם הילד. הגעתי בשעה היעודה עם
האבא ועם הילד, ובבית הרב היה הרב חיים דרוקמן, ראש ישיבת "אור
עציון".
שאל הרב את הילד: איך קוראים לך?
ענה הילד: יעקב.
אמר לו הרב: תגיד שקוראים לך יצחק, הבן של אברהם אבינו.
המשיך הרב ושאל: אתה קורא קריאת שמע בלילה?
ענה הילד: כן.
אתה מבטיח לי שתאמר את קריאת שמע מילה במילה?
ענה הילד: כן.
וגם ברכת המזון תברך מילה במילה מתוך הספר?
כן.
סיכם הרב ואמר לילד: אין לך כלום. לך!
הצילומים של הילד עם הגידול היו אצלי ביד, והרמתי אותם בזהירות להראות לרב שיש
לילד גידול סרטני.
הרב נופף בידו ואמר: הכול בטל ומבוטל!
כשיצאנו מבית הרב התקשר האבא לאשתו ואמר לה: לא הולכים מחר לניתוח. הרב אמר
שאין לילד כלום.
האם, שבאותו הזמן חתמה על טפסים בבית-החולים, הודיעה לרופאים שהם החליטו לבטל
את הניתוח.
השתגעתם?! עטו עליה כולם.
הרב אליהו אמר שאין לילד כלום, לא צריך ניתוח, הסבירה.
מייד פרצה מהומה בבית-החולים. הם איימו על האם שיתלוננו עליה במשטרה, שהרי זו
סכנת חיים. אבל ההורים התעקשו. הרב אמר שאין – אז אין.
אני מכיר את הילד הזה. הוא כבר בן עשרים-וארבע, ואין לו שום דבר. בריא ושלם.
"צדיק גוזר, והקב"ה מקיים".
(שלום כהן, גבאי בית-הכנסת "כתר אליהו")
