סיפר חכם ישועה בן שושן, שפעם הרב זצ"ל היה בעצרת גדולה והיו
שם הרבה אנשים שרצו ממנו ברכה. הם נקבצו סביבו, וחיכו שיברך אותם, כל אחד לפי
עניינו. אמר להם הרב: כל אחד מכם יכול לברך גם הוא, והתפילה שלו נשמעת במרום.
אתם תגידו את רצונותיכם ואני אגיד "אמן". כך הרב לא החזיק טובה לעצמו
כלל וכלל והוא חשב שכל אחד מישראל באמת קרוב לה' יתברך ויכול לברך. כך הוא גם
היה אומר לאנשים להתפלל בבית הכנסת בשעה שפותחים את ההיכל ולא לבא לרב ולומר לו
את השם, כי כל אחד יכול להתפלל בשעת פתיחת ההיכל ולבקש ותפילתיו נשמעות.
ממשיך הרב בן שושן ומספר כי כך עמדו האנשים, כל אחד אמר לאיזו ברכה הוא זקוק
ומהי תפילתו, והרב חיזק את הברכה ואמר "אמן". בכך רצה לומר להם הרב,
שהקב"ה מקשיב לכל פה. שומע תפילת כל פה עמו ישראל ברחמים.