סיפרה
נועה נבון: אבא שלי, הרב אהוד גהלי זצ"ל, היה תלמיד חכם גדול, אך למרות
בקיאותו הרבה בתורה ובהלכה, הוא רצה לחנך אותנו לדבוק בתלמידי חכמים ולשאול אותם
שאלות. לכן, כאשר שאלנו אותו שאלות בהלכה, מדי פעם הוא היה מפנה אותנו לשאול
בעצמנו את הרב מרדכי אליהו זצ"ל שגדלנו בשכנות אליו.
כשאחי הבכור, עמיקם, היה בן שלוש בערך, הוא שאל את אבא שלי האם מותר לו לרכוב על
אופניים בשבת. אבי ענה לו שזאת שאלה גדולה וחשובה וכדאי ללכת ולשאול את הרב
אליהו. זה אף פעם לא היה פשוט, כי סביב הרב היו תלמידים רבים, וכדי להגיע אליו
היה צריך לקום מוקדם בבוקר ולחכות מתחת לביתו או ללוות אותו אחרי התפילה או
לחכות שיסיים את השיעור השבועי. אבל היו גם כאלה כמו אבי שהיתה להם דלת פתוחה
אצל הרב, אחרי שבמשך 14 שנה הוא עבד עם הרב אברום שפירא והרב מרדכי אליהו ברבנות
הראשית. אבא ואחי הלכו אפוא לשאול את הרב, ואני זוכרת את ההתרגשות בכל מפגש כזה.
תמיד כשהרב אליהו היה רואה אישה שרוצה לשאול שאלה, או ילד
או ילדה, הוא היה עוזב את כולם ופונה קודם כל אליהם. כשאחי הגיע אל הרב אליהו
מרוגש מאוד ושאל אותו אם מותר לו לרכוב על אופניו בשבת, השיב לו הרב תשובה
מדהימה ומעצימה: אם אתה כל כך בוגר וגדול כדי לשאול, אז אתה לא יכול לרכוב על
אופניים בשבת.