סיפור על הרב מרדכי אליהו

מתוך הספר אביהם של ישראל חלק תשיעי

שאלת חכם חצי תשובה

סיפרה
נועה נבון: אבא שלי, הרב אהוד גהלי זצ"ל, היה תלמיד חכם גדול, אך למרות
בקיאותו הרבה בתורה ובהלכה, הוא רצה לחנך אותנו לדבוק בתלמידי חכמים ולשאול אותם
שאלות. לכן, כאשר שאלנו אותו שאלות בהלכה, מדי פעם הוא היה מפנה אותנו לשאול
בעצמנו את הרב מרדכי אליהו זצ"ל שגדלנו בשכנות אליו.

כשאחי הבכור, עמיקם, היה בן שלוש בערך, הוא שאל את אבא שלי האם מותר לו לרכוב על
אופניים בשבת. אבי ענה לו שזאת שאלה גדולה וחשובה וכדאי ללכת ולשאול את הרב
אליהו. זה אף פעם לא היה פשוט, כי סביב הרב היו תלמידים רבים, וכדי להגיע אליו
היה צריך לקום מוקדם בבוקר ולחכות מתחת לביתו או ללוות אותו אחרי התפילה או
לחכות שיסיים את השיעור השבועי. אבל היו גם כאלה כמו אבי שהיתה להם דלת פתוחה
אצל הרב, אחרי שבמשך 14 שנה הוא עבד עם הרב אברום שפירא והרב מרדכי אליהו ברבנות
הראשית. אבא ואחי הלכו אפוא לשאול את הרב, ואני זוכרת את ההתרגשות בכל מפגש כזה.

תמיד כשהרב אליהו היה רואה אישה שרוצה לשאול שאלה, או ילד
או ילדה, הוא היה עוזב את כולם ופונה קודם כל אליהם. כשאחי הגיע אל הרב אליהו
מרוגש מאוד ושאל אותו אם מותר לו לרכוב על אופניו בשבת, השיב לו הרב תשובה
מדהימה ומעצימה: אם אתה כל כך בוגר וגדול כדי לשאול, אז אתה לא יכול לרכוב על
אופניים בשבת.

יש לכם שאלה?
כתבו לנו!

סיפורים נוספים:

שוב הבנתי עד כמה הרב זהיר בענייני מאכלים, אבל גם לא פחות בעניינים של כבוד הבריות...
הרב לא היה שולח מישהו שיקטוף בעבורו את האתרוגים שמצאו חן בעיניו, אלא היה הולך ומתכופף בעצמו על-מנת לקוטפם.לאחר הקטיף היינו מביאים את האתרוגים שקטפנו, והרב היה מנחה: "אתרוג זה לפלוני, אתרוג זה לאלמוני". 
מיד לאחר המילה הרב אמר לי בשקט: "שים לב, רב פלוני עדיין לא קיבל שום כיבוד, אולי תכבד אותו בעמידה לברכות". רק כאשר הרב אליהו הסב את תשומת לבי, ראיתי את אותו רב עומד בסוף...
הרב, שהיה על הבמה ודרש, שמע את הדברים, היסה את הרב לופס ואמר: זה בסדר גמור, הילד יכול להמשיך לשבת. במקום היו עוד אנשים שהחליטו למחות על הדבר ורצו שאפנה את המקום, אבל הרב לא...
ממשיך הרב בן שושן ומספר כי כך עמדו האנשים, כל אחד אמר לאיזו ברכה הוא זקוק ומהי תפילתו, והרב חיזק את הברכה ואמר "אמן". בכך רצה לומר להם הרב, שהקב"ה מקשיב לכל פה!