סיפר ישראל טוויל, כי כמה פעמים ביקשו ממנו להיות חזן בבית-כנסת אחר, ולכן לא היה בשבת בבית-הכנסת של הרב זצ"ל, שם הוא מתפלל באופן קבוע. וכשחזר בשבת שלאחריה היה הרב אומר לו באופן קבע: "מררשר מינק". זה ביטוי של ברכה, שמשמעותו "שלא ייפקד מושבך".
הרב היה שם לב לכל אחד בבית-הכנסת שלו. אם מתפלל לא היה מגיע לתפילה, היה הרב שואל עליו, מדוע לא הגיע. והיה הרב מזכיר את הגמרא (ברכות ו:) שאומרת: "אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק: כל הרגיל לבוא לבית-הכנסת ולא בא יום אחד – הקדוש-ברוך-הוא משאיל בו". אם כך נוהג ה' – זה סימן לנו ללכת בדרכיו.
אם התברר שאדם אושפז בבית-החולים, היה הרב הולך לבקרו. כשהיה חוזר לבית-הכנסת, היה הרב שואל לשלומו. "איפה היית אתמול?". פשוט, זוכר כל אחד.
סיפר שלום כהן, הגבאי של "כתר אליהו": פעם אחת הייתי עם הרב בביקור בבית-החולים אצל שלום קנוניאן. כשיצאנו הוא אמר לי: "אל תעזוב את שלום עד שיצא. תהיה אתו בקשר". וכל פעם שהייתי בא לבית-הכנסת היה שואל אותי: מה עם שלום? מה קורה אתו?
