לרב
אליהו זצוק"ל הייתה גישה מקרבת מאוד לאנשים רחוקים, אפילו הרחוקים ביותר.
הוא היה מאיר להם פנים והם היו מרגישים את האהבה הגדולה שלו, וכך ההתנגדויות
שלהם היו נופלות. הבעיה הייתה כאשר האנשים לא היו פוגשים אותו, ולא רואים את
האור הגדול שלו.
מעשה היה בשולמית אלוני, שכאשר הייתה שרת
החינוך ביטלה דברים שונים בחומר הלימוד שלא מצאו חן בעיניה, וביניהם את הלימוד
בספר יהושע שעוסק בכיבוש הארץ, עד שפוטרה ממשרתה.
היו רבים
שתקפו אותה במילים קשות וחריפות. אבל מרן הרב אליהו זצוק"ל אמר שאי אפשר
לשנות בכוח את עם ישראל. הדרך היא להכיר להם את התורה, והמאור שבתורה מחזירם
למוטב. הוא הזכיר את דברי הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ז הלכה ה) שכתב:
"וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה", ואמר שגם שרי ממשלה
ושופטי בית המשפט העליון יחזרו בתשובה, וגם שולמית אלוני תחזור בתשובה, תבוא
לבית הכנסת ותשב בעֲזָרַת־נשים.
למחרת, בפינתו ברדיו
העוסקת בלשון העברית, השמיע אבשלום קור הקלטה של הדברים של הרב אליהו ודן בשאלה
האם יש לומר עֲזָרַת־נשים או עֶזְרַת־נשים. הוא כמובן לא דן בתוכן של הדברים,
אלא רק בדקדוק שלהם.
שולמית אלוני לא אהבה את העובדה
שאבשלום קור משמיע ברבים הקלטה שעוסקת בחזרתה בתשובה ובישיבתה בעזרת נשים,
במיוחד שזה היה הדבר שהיא נלחמה נגדו בכל כוחה, ולכן התקשרה אליו וגערה בו.
בתוכניתו ביום המחרת סיפר אבשלום קור על השיחה עם שולמית
אלוני והזכיר למאזינים שהוא לא דיבר על התוכן, רק על הדקדוק. כדי שיהיו בטוחים
בכך, השמיע שוב את אותה הקלטה.
בזה נסתיימה הפרשה, וגם
זכינו ללמוד שצריך להחזיר יהודים בתשובה בנתינת כוח ואמון ותקווה, ולא בגערה
והחלשת כוח.
