סיפר
משה אייזן מפסגות: הסיפור היה בשנת תשנ"ג. ידוע שהרב זצ"ל לא אכל
בחוץ, אלא מהמאכלים שאשתו הרבנית שתחיה הכינה לו. אבל הייתה טבחית אחת, אישה
מבוגרת, תקוה שמה, שהרב סמך עליה מאוד והיה מזמין אותה לאירועים כרב ראשי, וכאשר
היא בישלה הוא היה אוכל.
הזמנתי את הרב להיות סנדק בבריתו
של בני שיחיה, אבל כיוון שידעתי שהרב סומך על הטבחית הזאת, לא הבאתי אוכל מהמטבח
של הישיבה שאני מנהל, "עין הצבי" בלפתא, אלא הזמנתי במיוחד את תקוה
כדי שהרב יוכל לאכול בסעודת הברית.
בזמן הסעודה הזמנתי את
הרב לשבת, והרב השיב: הרי אתה יודע שאני לא אוכל. אמרתי לו שתקוה היא שעשתה את
האוכל והכל בסדר, והוא, ברגישותו הגדולה, השיב: אם אני אוכל פה את האוכל של
תקוה, בעלי הקייטרינג האחרים ייפגעו. לכן ברשותך רק אשתה.
