יש
הרבה סיפורי מופתים על הרב אליהו זצוק"ל. אבל לי יש סיפור שהוא מופת של
התנהגות ורגישות. פעם הגיע הרב מרדכי אליהו זצ"ל לקבוע מזוזה בחנוכת בית
בחיספין בביתו של נכדו, הרב עמיחי אליהו.
חיספין הוא יישוב
כפרי שיש בו שתי ישיבות ובתי ספר, והוא מורכב מבתי קרקע ושבילים ברוחב מטר וחצי
בין כל בתי היישוב.
בדרכו לבית נכדו הלך הרב על אחד
השבילים הללו, וקהל גדול של מלווים ליווה אותו. אשתי, שהלכה על השביל שבין
הבתים, מצאה את עצמה פוסעת מול השיירה של המלווים עם הרב. היא לא רצתה לעמוד
בדרכה של השיירה, לא היה נעים לה והיא התרגשה והתביישה, ולכן סטתה מהשביל ועמדה
מאחורי עץ צדדי.
כאשר הרב עבר בשביל, הוא קלט מה שקרה,
וכשעבר במקום עצר לרגע, בירך את אשתי והמשיך ליעדו. האירוע הזה היה רגע קטן, אבל
לנו הוא דרך חיים. הבנה שצדיק גדול הוא האדם שמכבד באמת כל אדם, כמו שכתוב בפרקי
אבות.