סיפרה
הרבנית רחלי בזק, נכדת הרב: סבא כיבד את סבתא יותר ממלכה. ההלכה אומרת שאדם צריך
לאהוב את אשתו כגופו ולכבד אותה יותר מגופו, וכך הרב עשה. כל שנה הוא היה חוגג
לה יום הולדת בבית עם הבנים והנכדים, כותב שיר לכבודה וקונה לה מתנה, כמו בכל חג
וחג.
למרות שהייתה לו דעה, הוא לעולם לא סתר את דבריה
בפנינו. ואם היה הולך ביחד איתה, הוא היה הולך בקצב שלה, למרות שכאשר היה הולך
לבד הוא היה הולך בקצב מהיר יותר.
בסוף ימיו הוא כבר לא
היה יכול לדבר, אבל הוא כתב לה פתק קטן: "כל מה שהגעתי – בזכותך
הגעתי".