במסילת ישרים (פרק יט) כותב הרמח"ל כי חסידות היא לעשות חסד עם אחרים: וְהִנֵּה גְמִילוּת חֲסָדִים הוּא עִקָּר גָּדוֹל לֶחָסִיד, כִּי חֲסִידוּת עַצְמוֹ נִגְזָר מֵחֶסֶד, וְאָמְרוּ זַ"ל (אבות א), "עַל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, וְאֶחָד מֵהֶם – גְּמִילוּת חֲסָדִים". וְכֵן מָנוּהוּ זַ"ל עִם הַדְּבָרִים שֶׁאוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, וְאָמְרוּ עוֹד (סוטה יד), "דָּרַשׁ ר' שִֹמְלָאִי, תּוֹרָה – תְּחִלָּתָהּ גְמִילוּת חֲסָדִים, וְסוֹפָהּ גְּמִילוּת חֲסָדִים", וְאָמְרוּ עוֹד (ראה יבמות עט), "דָּרַשׁ רָבָא, כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שָׁלֹשׁ מִדּוֹת הַלָּלוּ, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מִזַּרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, רַחֲמָן וּבַיְּשָׁן וְגוֹמֵל חֲסָדִים", וְאָמְרוּ (סוכה מט), "אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, גְּדוֹלָה גְּמִילוּת חֲסָדִים יוֹתֵר מִן הַצְּדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר "זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה וְקִצְרוּ לְפִי חָסֶד". וְאָמְרוּ עוֹד (שם), "בִּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים גְּדוֹלָה גְמִילוּת חֲסָדִים מִן הַצְּדָקָה, שֶׁהַצְּדָקָה בְּמָמוֹנוֹ, וּגְמִילוּת חֲסָדִים בְּגוּפוֹ. צְדָקָה לַעֲנִיִּים, וּגְמִילוּת חֲסָדִים לַעֲנִיִּים וְלַעֲשִׁירִים. צְדָקָה לַחַיִּים, וּגְמִילוּת חֲסָדִים בֵּין לַחַיִּים בֵּין לַמֵּתִים. סיפרה טובה מקריית משה: הבית הפתוח שהיה לרב זצ"ל ולרבנית שתחיה היה מעורר השתאות. בכל שעה ובכל זמן התקבלו המתדפקים על דלתם במאור פנים מיוחד.
אמי ז"ל לקתה באופן פתאומי בדלקת קרום המוח. כשקיבלתי את ההודעה מיד התקשרתי לרב זצ"ל והוא הורה לי שמישהו ייסע מיד לכותל ויאמר את כל ספר התהילים.
היא הייתה מאושפזת בטיפול נמרץ במשך מספר שבועות. בתקופה הזאת, בכל פעם שהתקשרתי לבית הרב, הרבנית ענתה לטלפון ואמרה לי לבוא לביתם ב-07:50 בבוקר לפני שהרב מקבל קהל.
בדחילו ורחימו דפקתי על הדלת והרב פתח לי. ידעתי שזה על חשבון זמן ארוחת הבוקר של הרב, אבל הוא התיישב בנחת, כאילו יש לו כל הזמן שבעולם, שמע את המצב מפי, הנחה אותי כיצד לעשות לה כפרות על כסף, וכמובן גם בירך. אמי ב"ה החלימה ולאחר שלושה שבועות, כאשר יצאה מטיפול נמרץ, אמר לנו הרופא שזהו נס רפואי. היא האריכה ימים עוד כ-14 שנים מאז.
לאחר שנים, בני שגר אז בגוש קטיף נעצר על לא עוול בכפו ונכלא בהאשמת שווא. הוא שוחרר ליום שבת בהתחייבות לחזור למעצר לאחריה. במוצאי שבת מיד התקשרתי לרב. הרבנית ביקשה שנבוא לביתם בהקדם כי הרב צריך לצאת.
הרב ישב עם בני בנחת וניסה להתקשר בעצמו לגורמים בבית המשפט שיכולים לעזור. במקביל, ישבה הרבנית עם כלתי ואיתי, וכדי להרגיע אותנו סיפרה לנו סיפורי עצורים שהסתיימו בכי טוב. למחרת הגענו לבית המשפט והוא שוחרר למעצר בית בגוש קטיף, עד שכבר לא היה בית.
.. חברה שלי, שבעלה קיבל אירוע לבבי והיה מחוסר הכרה, הגיעה אל הרב זצ"ל. הרב אמר לה שהיא יכולה להתקשר אליו בכל שעה, ואכן הרבנית העידה שראתה אותו בשלוש לפנות בוקר מזיע בתפילה בעבור אותו אדם כדי לבטל את הגזירה. לצערי אותו אדם נפטר, ולרב היה צער רב מזה. במהלך השבעה על הרב זצ"ל, שאלתי את הרבנית שתחיה איך תמיד אפשר היה לפנות ולקבל מענה בביתם. תשובתה הייתה: תמיד שמנו את עצמנו במקום מי שעומד בפתח הדלת
