אמי
שתחיה מחוברת מאוד לרב מרדכי אליהו זצ"ל. אוהבת את תורתו ואת גדולתו. כשהרב
היה חי היא הייתה הולכת כל שבת לשמוע את דברי תורתו, הולכת על פי הפסקים של הרב,
ואחרי פטירתו נוהגת ללכת לציון של הרב.
בכדי לשמח אותה אני
רגיל לומר לה בכל שבת דבר תורה מהספר "מאמר מרדכי" שחיבר הרב. באחת
השבתות אמרתי לה את דבר התורה, כמו תמיד, אבל בגלל הגיל היא שכחה וחשבה שלא
אמרתי לה דבר תורה מהרב בשבת והצטערה מאוד.
היא לא אמרה לי
דבר, אבל הלכה לישון את שנת הצהריים בשבת מתוך צער. כאשר נחה את מנוחת הצהריים
בא אליה הרב בחלום ואמר: בנך לא שכח אותך, הוא מכבד ואוהב אותך. הוא אמר לך דבר
תורה מהספר שלי וכנראה שכחת. אבל אני אחזור על דבר התורה כדי שלא תצטערי. חזר
הרב ואמר לאמא את כל דבר התורה שאמרתי על השולחן, וכך הייתה לאמי שמחה כפולה
ומכופלת.
