סיפור על הרב מרדכי אליהו

מתוך הספר אביהם של ישראל חלק תשיעי

שערים של סכנה

סיפר
הרב בני מכלוף, לשעבר רב פיקוד צפון ורב פיקוד מרכז: במהלך שירותי הגעתי אל הרב
אליהו זצ"ל עם האלוף מוטי אלמוז, עם מפות של יהודה ושומרון, עם שערים
שנקראים שערים חקלאיים, ששם הפלסטינים צריכים לעבור מהכפרים שלהם שנמצאים בצד
החסום של הגדר לשדות שנמצאים בצד השני של הגדר.

הרב הסתכל
ואמר למוטי אלמוז: את השער הזה אתם יכולים לפתוח, את השער הזה אתם לא יכולים
לפתוח, זו סכנה גדולה. כך הוא סימן על המפה את כל השערים שאפשר ואי אפשר לפתוח.
מוטי אלמוז הסתכל על הרב בפליאה, מאיפה הוא יודע איזה שער מסוכן ואיזה לא? אבל
אחר כך, כשבאנו עם המפות למפקדה הראשית, התברר שהרב צדק. כמעט את כל השערים שהרב
סימן, הצבא איתר כשערים מסוכנים ולא פתח אותם אלא בשמירה מרובה.

אחד השערים שהרב אמר לא לפתוח נפתח בתחילה על ידי הצבא,
ואחר כך נזרקו ממנו בקבוקי תבערה רבים על רכבים של צה"ל והצבא סגר אותו.

הסיבה שהרב אמר לפתוח או לסגור שערים הייתה הלכתית. כל
השערים היו נפתחים במנגנוני גרמא דרך מכון צומת, כדי שלא יחללו שבת. אבל המשמעות
של הדברים הייתה ביטחונית והצילה חיים של רבים. עד היום אני לא שוכח את ההלם של
האלוף אלמוז כשהוא נוכח בדיוק של דברי הרב אליהו.

יש לכם שאלה?
כתבו לנו!

סיפורים נוספים:

לא תכננתי לנסוע לחו"ל. אבל פעם אחת, אשתי ואני היינו חייבים לנסוע. נולד לנו נכד בחו"ל, ולפני רכישת הכרטיס שאלתי את הרב האם אוכל לנסוע לברית המילה…תשובתו של הרב הייתה: אשתך תיסע, ואתה תישאר בארץ...
כאשר הרב הגיע למקום, חיכה לו בפתח בית המדרש סטודנט, שהחל לנאץ ולגדף את הרב. הוא כעס כל כך, עד שיצא לו קצף מהפה. בצעקותיו הוא דיבר סרה על הרב עובדיה זצ"ל. כי חשב שמדובר...
את הסיפור הזה סיפר הרב שאול דימרי, והוא פורסם בכרך ח' מסדרת "אביהם של ישראל": כאשר הייתי חבר מועצת העיר בטבריה, הגיעה אלי אישה וביקשה לשתף אותי בבעיה: אני זוכה להריון שוב ושוב, אבל בכל...
 הרב מצדו חזר בו כמה פעמים בעקבות ההערות שלנו, ושמח שמחה גדולה ששני אפרוחים הקשו עליו קושיות. זו ענווה מיוחדת של אדם גדול וקדוש ונפלא. 
שיהודי בא לבקש ברכה בעבור חבירו.. בהמשך מבקש אותו יהודי מהרב שלא יכעס על כך שחברו לא עשה מה שהרב אמר... השיב לו הרב: "מעולם לא כעסתי ולא הקפדתי. עדיין לא למדתי לכעוס". 
עם אחת היה מתפלל אחד שישבו על מקומו והוא כעס מאוד. ממש היפך ההנהגה של הרב. הסתכלתי על הרב, והוא לא נע ולא זע. אי-אפשר להבין את העוצמה של הענווה שלו. עוצמה של שתיקה.