סיפר
הרב רפי עטיה: בערב שבועות אחד הגיעה אלינו שכנה וביקשה שאשיג לה את ברכת הרב
מרדכי אליהו זצ"ל, כיוון שידעה שאני מקורב לרב. כששאלתי מה קרה, היא סיפרה
שבן דוד שלה חולה וסובל מאוד, עם חתכים בכל הגוף, הוא מאושפז בבית החולים
והרופאים נואשים ואובדי עצות ולא יודעים כיצד לטפל בו.
לאחר לימוד ליל שבועות עם הרב בבית הכנסת, במשך כל הלילה, ניגשתי לרב וסיפרתי לו
על היהודי החולה. הרב עשה תנועת ביטול עם היד, כאילו מנפנף את הבעיה לשלום ומבטל
אותה. הכרתי את השכנה שהיא אישה קשה, לכן אמרתי לרב שוב: הרב, כל הגוף שלו
חתכים, לא יודעים מה לעשות איתו. אך הרב חזר על התנועה הזאת. כיוון שחששתי
שהאישה לא תקבל תשובה כזאת, העזתי ושאלתי שוב, אבל גם בפעם השלישית הגיב כך הרב,
בביטול.
לאחר שבוע הגיעה לביתנו האישה, וכששאלתי אותה מדוע
לא הגיעה קודם לכן לקבל את תשובת הרב, היא השיבה: החל מחג שבועות המצב שלו השתפר
פלאים, וכבר במוצאי שבועות הוא השתחרר מבית החולים לביתו.
כאשר שאלתי את הרב על כך הוא השיב בענווה: הייתה שעת רצון.