סיפור על הרב מרדכי אליהו

מתוך הספר אביהם של ישראל חלק תשיעי

שעת רצון חגיגית

סיפר
הרב רפי עטיה: בערב שבועות אחד הגיעה אלינו שכנה וביקשה שאשיג לה את ברכת הרב
מרדכי אליהו זצ"ל, כיוון שידעה שאני מקורב לרב. כששאלתי מה קרה, היא סיפרה
שבן דוד שלה חולה וסובל מאוד, עם חתכים בכל הגוף, הוא מאושפז בבית החולים
והרופאים נואשים ואובדי עצות ולא יודעים כיצד לטפל בו.

לאחר לימוד ליל שבועות עם הרב בבית הכנסת, במשך כל הלילה, ניגשתי לרב וסיפרתי לו
על היהודי החולה. הרב עשה תנועת ביטול עם היד, כאילו מנפנף את הבעיה לשלום ומבטל
אותה. הכרתי את השכנה שהיא אישה קשה, לכן אמרתי לרב שוב: הרב, כל הגוף שלו
חתכים, לא יודעים מה לעשות איתו. אך הרב חזר על התנועה הזאת. כיוון שחששתי
שהאישה לא תקבל תשובה כזאת, העזתי ושאלתי שוב, אבל גם בפעם השלישית הגיב כך הרב,
בביטול.

לאחר שבוע הגיעה לביתנו האישה, וכששאלתי אותה מדוע
לא הגיעה קודם לכן לקבל את תשובת הרב, היא השיבה: החל מחג שבועות המצב שלו השתפר
פלאים, וכבר במוצאי שבועות הוא השתחרר מבית החולים לביתו.

כאשר שאלתי את הרב על כך הוא השיב בענווה: הייתה שעת רצון.

יש לכם שאלה?
כתבו לנו!

סיפורים נוספים:

הבית היה גדוש באנשים שומעי לקחו של הרב. פניו של הרב היו מאירות כחמה, והוא דרש בענייני הפסח. לאחר כמה דקות ניגשנו אל הרב כדי לקבל ברכה, ולמרות החג ולמרות פניו המאירות של הרב, הייתי...
הבאנו לא אפוא מהאתרוג של הרב אליהו זצ"ל, שהוא הסבא של אשתי. וראה זה פלא, אע"פ שידענו את סגולתו הגדולה של האתרוג לפקוד עקרות, התפעלנו מאוד כאשר היא סיפרה לנו חודש אחד אחר כך שהיא...
שאלתי את עצמי אם אני עד למשהו מיוחד, ענק, לא רגיל, או שזה רק דמיון. השכל אמר לי: זה רק נדמה לך. אין דברים כאלה. אבל העיניים רואות!
כולנו מכירים את הסיפורים על ריבת האתרוגים של הרב אליהו זצ"ל, ריבה שהייתה מחוללת פלאים בקרב נשים עקרות. יש על כך אלפי סיפורים שנמצאים בספרי "אביהם של ישראל", וכמה מהם גם בספר הזה. הסיפור הבא,...
איך מרן מגיב שכתלמיד עקשן חושב שנעלמו מעיני מרן "מגיד משנה" מפורש"? בקיאותו המדהימה של מרן בספרי אחרונים שההפליאה את הלומדים. גדוּלה עם פשטות וענווה 
סיפרה טליה שושן מירושלים: אחותי הייתה מאושפזת בבית חולים, והתקשרה אלי בוכה מדאגה. לא ידעתי בדיוק ממה היא סובלת, אבל פניתי לרב זצ"ל לקבל ברכה בעבורה. כתבתי את שמה ואת מספר הטלפון של בעלה ושאלתי...