סיפור על הרב מרדכי אליהו

מתוך הספר ושבתה הארץ

תְּבִיעַת חוֹבוֹת

הַתּוֹבֵעַ חוֹב שֶׁעָבְרָה עָלָיו שְׁבִיעִית, שֶׁמִּן הַדִּין הוּא נִשְׁמָט (בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא עָשָׂה פְּרוֹזְבּוּל) הוּא עוֹבֵר עַל אִסּוּר תּוֹרָה, וְגַם בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁשְּׁמִטַּת כְּסָפִים מִדִּבְרֵי חֲכָמִים – יֵשׁ בָּזֶה אִסּוּר .

יש לכם שאלה?
כתבו לנו!

סיפורים נוספים:

 אחרי שהרב יצא מהאולם, ליווה אותנו נער בר המצווה וסיפר לי: "אחרי שהרב אמר לי שהוא לא יבוא לבר המצווה שלי, בכיתי כל הלילה. 
שנתו של הרב נדדה באותה לילה - שאלה הרת גורל עמדה לפתחו - הרב לא הלך לישון כלל, הוא ישב לעיין בדבר לעומק. משהגיע לכלל הכרעה, נטל דף ועט וכתב תשובה שלמה נגד הפסק של...
 את הסיפור הזה עצמו סיפר נאור כרמי על הרב זצוק"ל, כאשר הרב היה צריך לערוך חופה באמצע הגירוש מגוש קטיף. כל הדרך לחופה הרב היה בצער, אך כשנכנס לאולם הפך את פניו והיה בשמחה גדולה...
 לאחר כמחצית השעה ישב הרב וכתב את הפסק עם הנימוקים השונים, לתדהמתו של הראב"ד. כאשר יצא מן החדר אמר לי גאונות כזו וכתפיים רחבות כאלו לא ראיתי מעולם ועוד הוסיף ואמר: "כוחו של הרב אליהו...
 ולא "דָמִי לֵיהּ כְּמָאן דְּמָנַח בְּכִיסֵיהּ" (מגילה ז ע"ב), אלא כמאן דמנח בידיה. אני כבר נשארתי בלי קול, צרוד ממש, אבל סבא המשיך לסמן לי עם היד להמשיך. 
 כוחותיו כמעט אפסו ובקושי רב עלה בידו להצביע על מקום הכסף שהוא ראוי ליורשיו כדין...עצם את עיניו... 
 המארח שלא ידע את נפשו מרוב שמחה אמר, רבינו, בימים כתיקונם אורכת הדרך אותה עשינו זמן רב... 
אולם כמו שאמר לה הרב בחלום - כך היה. בבדיקות שנעשו לה גילו שלושה עוברים חיים ונושמים ברחמה. כצפוי, הרופאים אמרו שצריך לדלל כדי לשמור על העוברים. אבל היא נצמדה להבטחה של הרב בחלום וילדה...
 הרב שהרגיש במבוכתי קרא שם אחר שם בסבלנות, חייך ואמר: זה הכול? בכל פעם שאני נזכרת ברגישות של הרב ובסבלנות שלו אני מתפעלת מחדש. 
 כשבא הרב לעיין שוב בפירוש, והנה הוא רואה שאור החיים הקדוש דן בגמרא זו ושם עוסק באותו עניין מי שכותב על אור החיים הקדוש שנעלמה ממנו גמרא, אינו ראוי להסכמה, פסק הרב. 
בינתיים החלו להגיע אנשים עם משלוחים, והרבנית מצדה חילקה לכל הבאים משלוחים מבית הרב. היא ביקשה מאתנו להצטרף לחלוקת משלוחי המנות, וכך מצאנו את עצמנו עסוקות בשמחה של מצווה. כעבור זמן שבו היינו שם בבית,...
 בתפילה של הרב כתוב: "ותהא אימתנו מוטלת על הבריות ואהבתנו חקוקה בליבם". ובכמה מקומות נכתב בטעות: "ותהא אימתנו מוטלת על הבריות ותורתנו חקוקה בליבם".