מספר הרב שאול דמרי, לשעבר מנהל המקומות הקדושים: לפני כ-25 שנה
הרב מרדכי אליהו זצ"ל היה בביקור ברומניה, ובין השאר הוא נפגש שם עם כומר.
במהלך הפגישה, להפתעת כל הנוכחים במקום, הוציא הכומר שני ספרי תורה קטנים וביקש
לתת אותם לרב. כשראה את פניו המופתעות של הרב, סיפר הכומר: את ספרי התורה האלה
נתן לי יהודי שהיה גבאי באחד מבתי-הכנסת במקום, כשהיה בדרך למחנות ההשמדה. הוא
היה בטוח שיחזור, וביקש ממני שאשמור על ספרי התורה האלה למענו, וכשהוא יחזור הוא
יקבל אותם. לצערי היהודי הזה לא חזר, הוא נספה בשואה, ועכשיו אני ממלא את
השליחות שלי ומוסר אותם לך.
למותר לציין איזו התרגשות גרמו ספרי התורה האלה לרב זצ"ל ולכל מי שהיה שם
אתו. הרב הודה לכומר, גם בשמו של אותו יהודי שלא זכה לחזור ממקום המוות ההוא,
וכמובן הביא אותם אתו ארצה.
אני לא יודע מנין היה לי העוז הזה, אבל כאשר הרב סיפר לי על הספרים הללו,
ביקשתי ממנו שייתן לי אחד מהם. להפתעתי הרב לא השתהה בתשובתו ומיד השיב: בסדר,
אבל למה אתה צריך? סיפרתי לו שבבית-הכנסת שלנו אנחנו נוהגים להעלות חתן בשבת חתן
ולקרוא לו את פרשת "אברהם זקן" מתוך ספר תורה. חשבתי אפוא להכין את
ספר התורה הקטן הזה שיזכו בו חתנים. הרב כמובן שמח על הייעוד שנמצא לספר התורה
המיוחד הזה ונתן לי אותו לבית-הכנסת. וכך היה. בדקנו את ספר התורה הזה ושמנו
אותו בבית-הכנסת, ובכל פעם שהייתה שבת חתן העלינו בו חתן.
עברו כמה שנים והייתי צריך לחתן זוג שהבחור היה גֵר, אביו יהודי אבל אמו גויה.
הוא שאל האם אוכל לעשות לו שבת חתן, ואני נעניתי לו בשמחה. לבית-הכנסת הוא הגיע
עם אביו ועם המשפחה. הוצאתי את ספר התורה, ואחרי שסיימנו לקרוא סיפרתי לנוכחים
את תולדות הספר הזה. פתאום אני רואה את אביו היהודי של החתן פורץ בבכי. שאלתי
אותו מדוע הוא בוכה, והוא השיב: אני מרומניה, אני יודע שאבא שלי מסר שני ספרי
תורה לכומר ברומניה. אבל לא דמיינתי שיום אחד בני יתגייר, יעלה לארץ, ובשבת החתן
שלו יעלה לתורה עם הספר הקדוש הזה.
