סיפרה
משפחה משבי שומרון: לבתנו קוראים מרים, והיא נקראה על שם אישה שנספתה בשואה,
שהייתה אמא לשישה ילדים. חמותי ביקשה מאיתנו להנציח את שמה של אותה אישה וכך
עשינו. ברבות הימים, הקב"ה זימן לנו בחור ששירת את שירותו הצבאי בשבי
שומרון וכך הם הכירו. הם יצאו כשנתיים והיא אמרה: יש בו הכול, אבל אני לא מצליחה
להרגיש שזה החתן שלי.
הבחור, שרצה להתחתן, פנה לרב
זצ"ל וסיפר לו שהוא אוהב את הבחורה, הוא יודע שהיא הזיווג שלו, אבל אצלה
מדובר בידיעה בשכל ולא ברגש. הרב שאל איך קוראים לבחורה, והבחור השיב ששמה מרים.
ואיך קוראים לאמך? שאל הרב. מרים, השיב הבחור. אמר לו הרב שהבחורה תוסיף שם
והכול יסתדר.
הבחור אמר לבתנו מה שצריך לעשות, אבל מסיבה
כלשהי היא לא עשתה כך, למרות שאף פעם לא אהבה את השם מרים. הם נפרדו וכל אחד הלך
לדרכו.
כעבור כמה שנים, בלי קשר לאותו סיפור, החליטה בתנו
להוסיף שם לשמה, התייעצה והוסיפה את השם יעל. מאז דברים הסתדרו לה בחיים בצורה
פלאית, ובין השאר הקשר עם הבחור הזה התחדש. הפעם הזיווג עלה יפה, הם נישאו והיום
יש להם שלושה ילדים. ממש כמו שהרב ראה בחוכמתו.
