תפילין עם עבודה זרה

אני
מחזיק בית חב"ד בקארוון שנמצא באלונית באמצע כביש 6. הרבה אנשים מגיעים
למקום להניח תפילין, לפעמים שותים קפה ולומדים משהו, ותוך כדי כך מדברים על
אמונה ומעשים טובים. אחד האנשים שמגיע באופן קבוע הוא חבר שגר בקיבוץ בצפון.
מגיע דרך קבע לאלונית בכביש 6, מניח תפילין וחוזר לעיסוקיו.

יום אחד שמתי לב שיש לו שרשרת שעליה יש צלב. שאלתי אותו מה
זה, והוא השיב: זה שטויות, קיבלתי את זה במתנה ממישהו, אני לא מתייחס לזה. אני
נכנס לכפרים ערביים עם השרשרת, כדי שיחשבו שאני משלהם.

אמרתי לו שזו עבודה זרה, שישמיד את זה, אבל הוא סירב. החלטתי שאני לא מרפה מן
העניין ובכל יום שלחתי לו פסוקים כגון "והאלילים כרות יכרתון" וכו'.
אבל הוא כתב לי שארד ממנו, כי הוא ממילא לא מייחס לזה חשיבות.

יום אחד הוא הגיע כדרכו לאלונית להניח תפילין. הוצאתי
מתיקי ספר מסדרת "אביהם של ישראל" ופתחתי לו בסיפור שמספר עד כמה הרב
זצ"ל היה רגיש לעבודה זרה. כך קראתי לו שלושה סיפורים ברצף באותו הנושא.
הוא שמע את הדברים והלך למכוניתו.

לא עבר זמן רב והוא קרא
לי ואמר: בוא תראה איך אני זורק את השרשרת הזאת. זה היה מדהים לחזות בעיניי כמה
השפעה יש לסיפורים האלה על האנשים וכמה יראת שמים הם מביאים למי שקורא אותם.