מספרת אישה מירושלים: ביום הכיפורים בשנה שבה הלך לעולמו הרב אליהו זצ"ל הייתי מאושפזת בבית החולים במצב קשה, וזכיתי להיות בחדר שהוא מול חדרו של הרב זצ"ל. לאורך היום ראינו את בניו של הרב שהיו אתו, יוצאים ובאים. בתי הייתה אתי במשך היום, ולקראת צאת הצום אמרתי לה שמצער אותי מאוד אם לא נוכל לשמוע תקיעת שופר. בתי, שלצערי כרגע אינה שומרת תורה ומצוות, השיבה לי שהיא תבקש מאחד הבנים שיבוא ויתקע לנו בשופר. ואכן, כעבור כמה רגעים היא חזרה מלווה באחד מבניו של הרב, שעמד בפתח החדר ותקע בעבורנו בשופר.
כאמור, בתי איננה שומרת תורה ומצוות, אבל את ההתרגשות שלה באותו ערב אני לא אשכח. היא סיפרה לי ברטט שכאשר היא נכנסה לחדרו של הרב, הוא היה ישוב על כיסא גלגלים, נראה חלש מאוד, ובדיוק באותו הרגע הוא קיבל על עצמו עול מלכות שמים וקרא "קריאת שמע" בהתרגשות. הרגע הזה עשה עליה רושם עצום, ואני עדיין מאמינה ומתפללת שבזכות הרגע הגדול הזה היא עוד תשוב. זכותו תגן עלינו.
