ממשיך
ומספר ר' שאול קוקה: לא רק ישועות גדולות רואים בציון של הרב זצ"ל, גם
ישועות קטנות. פעם באה לכאן אישה וצעקה בקולי קולות ובכתה וטפחה על ראשה שוב
ושוב. חשבתי שמדובר באסון גדול, אבל היא סיפרה שבתה יצאה לטיול בצפון עם הכיתה
שלה, וכבר כמה ימים הבת לא יוצרת קשר והיא דואגת. אמרתי לה שאין לה מה לדאוג,
בוודאי בעוד כמה ימים היא תתקשר. אבל האמא לא נרגעה. אני זוכר כי לפעמים היינו
רואים שהרב מתייחס לכל בן אדם כאילו הוא כל העולם, ולכל כאב שלו כאילו אין דבר
יותר חשוב מזה. אמרתי בלבי: גם אני אתייחס כך בציון של מרן הרב זצוק"ל.
שאלתי מה שם הילדה, והיא אמרה לי. הנחיתי אותה להגיד את תהילים החיד"א על
פי אותיות השם של הבת ואמרתי לה שהיא תראה ישועות. מיד כשיצאו הדברים מפי
נבהלתי, כי הם נשמעים כמו הבטחה. לא רציתי להתבייש, וביקשתי מהרב שיעשה לה
ישועות במקום שבו היא נמצאת. זה היה לא יאומן, כי מיד כשסיימנו לומר את התהילים,
בתה התקשרה ואמרה שהכול בסדר. האישה עמדה שם ובקושי יכלה לדבר עם בתה מרוב
השתוממות. אחר כך היא אמרה לי: גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם.
