מספר שמעון בן סימון מצפת: אשתי טיראן לא חשה בטוב, ואחרי בדיקות
התגלה לחרדתנו שהיא חלתה במחלה הקשה. עשינו כמובן מה שייעצו לנו הרופאים, אבל
המצב נראה לא טוב. נדמה היה שלא נותר לנו אלא להתפלל.
באחד הימים אמרה לנו גיסתי שתחיה שהיא ניגשת לרב זצ"ל לבקש ממנו עצה
וברכה בעבורנו. לא עברה שעה קלה, וגיסתי מתקשרת ובפיה תשובה: הרב הציע שתיסעו
למושב אליפלט, שם יש עוף, תעשו עליו כפרה כמו ביום הכיפורים, ואחר כך תשחטו את
העוף ותתנו אותו לצדקה.
יצאנו מיד למושב, וחשבנו שזאת משימה קלה. הרי במושב לא חסרים עופות. אבל ככל
שהסתובבנו במקום הבנו שהמשימה הזאת לא פשוטה כלל וכלל. שכן בכל המושב לא היה עוף
אחד לרפואה, תרתי משמע. כבר כמעט אמרנו נואש, עד שאמר לנו אדם שגר במקום: בסוף
המושב יש לול, אולי תמצאו שם תרנגול. הגענו לאותו הלול, והנה יש שם עוף אחד,
אחרון. ממש חיכה לנו. ומי שהיה שם כדי לתת לנו אותו היה לא פחות ולא יותר מאשר
רב היישוב. הוא הצטרף לברכות של הרב זצ"ל, ונתן לנו את התרנגול בשמחה.
עשינו את הכפרה, כפי שהורה לנו הרב זצ"ל, וב"ה המחלה של אשתי הייתה
כלא הייתה.
