סיפר משה הולשטיין: לפני שנים רבות התלבטנו אשתי ואני לאן לעבור
דירה. על הפרק היו שני מקומות שחשבנו עליהם, אבל בשום אופן לא הצלחנו להגיע
להחלטה מי משניהם עדיף. כתבנו אפוא את הנקודות בעד ונגד כל אחד מהמקומות הללו,
ועם הרשימה הזאת ניגשנו אל הרב. ציפינו שהרב יבחר בעבורנו את המקום הכי נכון
שאליו נעבור. הרב קרא את הדברים בעיון, ולהפתעתנו הרבה השיב לנו שעלינו להישאר
במקום שאנחנו גרים בו עכשיו, בכפר-סבא.
האמת היא שהיינו נבוכים מאוד, מפני שכבר נתנו צ'יק פיקדון על כל אחד משני
המקומות האלו. ביקשתי להיכנס שוב, אבל התור היה ארוך מאוד והדבר לא התאפשר. אבל
מכתב אפשר היה להעביר. כתבתי לרב שאינני מסוגל להישאר בכפר-סבא, וכי השאלה הייתה
לאילו משני המקומות לעבור. אבל הרב השיב לי על כך במילה אחת: להישאר.
אני לא יודע מה בדיוק הרב ראה כשענה לנו כך, אבל בזכות ההוראה הזאת של הרב
נשארנו בכפר-סבא עוד שש שנים, ואלה היו שנים של עשייה ברוכה למען עם ישראל. שנים
שזכינו לשמוח בהן ולהביא שמחה לאנשים שפעלנו אתם.
אני רוצה לספר כיצד הרב היה מסייע לי מרחוק. אני מעביר שיעור בדף היומי. באחד
מלילות השבת, כמה חודשים לאחר פטירתו של הרב זצ"ל, נרדמתי בטרם שהספקתי
להכין את השיעור של היום למחרת. והנה בחלום התגלה אלי הרב זצ"ל ואמר לי:
"קום! עכשיו קום". התעוררתי מן החלום הזה ונזכרתי שאכן טרם הכנתי את
השיעור למחר. התרגשתי מאוד לגלות שהרב מלווה אותי גם עכשיו ודואג שלא אגיע לא
מוכן לשיעור.
