סיפור על הרב מרדכי אליהו

מתוך הספר אביהם של ישראל חלק שישי

תשובה מתוקה כדבש

 הרב הסתכל על הדבש והסתכל עלי, ואז השיב לי תשובה שהפתיעה אותי מאוד: מותר לאכול, אם אתה מסוגל לאכול דבש כזה... 

בתקופה מסוימת נהגנו לארח בביתנו אישה שהיו לה בנים במושב. בערב
ראש השנה היא הביאה לנו דבש שעשו הבנים שלה, אבל הדבש היה עכור. אולי לא סיננו
אותו. האמת היא שהדבש הזה לא מצא חן בעיני, הרגשתי שאני לא מסוגל לאכול ממנו,
אבל לא רציתי לזרוק לפח דבש יקר ערך, משום בל תשחית.
 
בבוקרו של ראש השנה נטלתי עמי את צנצנת הדבש לבית הכנסת. בסיום התפילה ניגשתי
לרב זצ"ל ושאלתי אותו האם מותר לאכול דבש כזה, שאין לו הכשר. הרב הסתכל על
הדבש והסתכל עלי, ואז השיב לי תשובה שהפתיעה אותי מאוד: מותר לאכול, אם אתה
מסוגל לאכול דבש כזה.
 
הרגשתי שהרב מבין ללבי לגמרי. הוא הרגיש שאני איסטניסט, ולכן לא השיב לי תשובה
על ההכשר בלבד, אלא פטר אותי מלאכול את הדבש, אע"פ שהוא מותר באכילה.

יש לכם שאלה?
כתבו לנו!

סיפורים נוספים:

בליל ז' באדר הגיע למקום מיניבוס וממנו ירד הרב זצ"ל עם עוד עשרה מקובלים, כולם לבושים חלוקים, כולם עם נרות שחורים מחרס ועם חתיכת קלף, שעליו יכתבו את שמו של סדאם חוסיין לקיים בו "מחה...
 למחרת בבוקר התעוררתי מההרדמה בעקבות הניתוח, והצוות הרפואי שבא לבדוק אותי לא האמין שאני מסוגל להזיז את הידיים ואת הרגליים. 
סיפר הרב אלחנן בן נון: ביישוב שילה היה מטע של נקטרינות צמוד לגדר של היישוב, אך מחוץ לגדר. השנה הייתה שנת תש"מ, שנת שמיטה. באישורו של הרב זצ"ל שתלנו את הנקטרינות לא על ידי גוי...
בני נפצע בידו הימנית בעת שירותו הצבאי והיה אמור לעבור ניתוח קשה. פניתי לרב זצ"ל, והוא אמר נחרצות: תפילין של יד ימין פסולות! 
הגעתי לביתו של הרב והגשתי לו את האתרוג. הרב עיין בו מכל צדדיו ואמר: "כשר". שאלתי: הרב, האם זה לא מהודר? והרב חוזר ואומר: "כשר". נישקתי את ידו ויצאתי מהבית, ולבי כבד עלי. אבל עוד...
 ואז אמר הרב לרופא: "חטאתי, עוויתי ופשעתי שלמדתי תורה ולא הלכתי לרופא מוקדם יותר".