כשהרב זצ"ל היה לקראת סוף האשפוז הראשון שלו, הגיע זוג לדלת הכניסה של טיפול נמרץ וביקש מהאחות להיכנס אל הרב. האחות הסבירה להם שבשל מצבו של הרב אין אפשרות להיכנס אליו, וביקשה ממני לצאת אליהם. כשיצאתי הם סיפרו לי שהם נשואים שש שנים ועדיין לא זכו לפרי בטן. הם ביקשו שאבקש מהרב לברך אותם.
נכנסתי לחדרו של הרב וסיפרתי לרב על המקרה, וכשסיימתי שאל אותי הרב: "מה הם רוצים?" חזרתי בפני הרב שוב על המקרה, אך הרב חידד את שאלתו: "אם כן, מה הם רוצים – בן או בת?"
השבתי לרב כי לא שאלתי אותם, אך אני מאמין שהם ישמחו גם אם יהיה להם בן וגם אם תהיה לבסוף בת.
אמר לי הרב: "מחמת הספק, נברך אותם שיזכו בתאומים – בן ובת".
מופתע, יצאתי לבשר לזוג שהרב בירך אותם בתאומים.
לאחר כעשרה חודשים, קיבלתי שיחת טלפון מחו"ל. על הקו היתה גברת ששאלה אותי האם אני זוכר את פרטי המקרה. עניתי לה בחיוב. והיא בישרה לי שברכת הרב התקיימה במלואה. נולדו להם תאומים, ועכשיו הם מבקשים להתייעץ עם הרב לגבי שמות וכן להודות מקרב לב לרב על ברכתו.
סיפרתי לרב והוא אמר לי להגיד להם: "אל תודו לי, תודו לבורא עולם".
(אסף אהרוני, עוזר הרב)
