סיפור על הרב מרדכי אליהו

מתוך הספר אביהם של ישראל חלק רביעי

ברכה פורימית

 וכך היה. 

היינו אצל חבר בסעודת פורים וקיימנו את המצווה לשמוח בפורים, וגם לשתות מעט. אך אני – גם כשאני מבוסם ושתוי, אני זוכר את המספר של הרב זצ"ל בעל-פה. הייתי קשור אליו בכל מאודי. תוך כדי שכרותי התקשרתי לרב ואמרתי לו שאני נמצא בבית של פלוני, והוא זכה ברוך ה' להקים בית אבל מבקש שיהיו לו גם בנים. הרב שמע את הבקשה ובירך את אותו אדם שהתארחנו אצלו.

כמה ימים לאחר מכן עליתי עם הרב במעלית, והרב פנה אלי ואמר: לא ידעתי שאין לו בנים. השבתי מבוהל: הרב, למי אין בנים?

אמר לי הרב: לפלוני שביקשת בשבילו ברכה. תמסור לו בשמי: השנה, בן זכר!

וכך היה.

(דורון גלבוע, מנהל היחידה לקידום נוער, מ"א בנימין)

יש לכם שאלה?
כתבו לנו!

סיפורים נוספים:

 אמר לו הרב תקרא מה שכתוב, והוא קרא מפרק קמד בתהילים "שְׁלַח יָדֶיךָ מִמָּרוֹם פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִמַּיִם רַבִּים מִיַּד בְּנֵי נֵכָר: אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר". 
 אמר הרב אליהו לרב בן אבו: למה אמרת לי לא לבוא? הנה בית הכנסת מלא, אשריהם ישראל. 
מרן הרב מרדכי אליהו מוסר נפש למען החזקת תורה ומכתת רגליו למען הצלחת לימוד תורה ומעמיד את הישיבה על רגליה למען כבוד התורה
 לא היתה פעם אחת שלא מצאתי אותו כבר בשעות הבוקר המוקדמות, כשהוא שקוע בלימודו. מה שאזכור מהרב לנצח זו יכולת ההתמדה, ניצול הזמן. 
 במקביל לאנשי המחשב, חיפש הרב בשו"ת המיוחס לריטב"א ומצא שם את אותה תשובה שבטעות נכתבה על שמו, עוד לפני שהמחשב הצליח למצוא אותה. 
מר לנו הרב: אכן מדובר בנס של ממש, והקב"ה בכבודו ובעצמו שמר עליכם באותם רגעים. אבל כדי לחזק את הדברים הללו, שלא מדובר במקרה, שמנו לב לכך שהכותרת של שמירת הלשון באותו היום שקרה לנו...
 אמר לו הרב: "אל תדאג, עכשיו הוא בסדר". נבהל הסב, שמא לפני כן הוא לא היה בסדר? 
 אמר הרב לריבונו של עולם: רואה אתה שיהודים רוצים להקפיד על צניעות וקדושה, הנה תראה את האישה היהודיה הזו, אבל היא לא ידעה שצריך להקפיד על צניעות גם בידיים וברגליים. 
 היו באים אליו בחורים צעירים בכל ערב פסח כי היו רוצים לעשות סיום מסכת כדי שלא לצום "תענית בכורות". 
 והנה נזדמנה לפני רבינו שאלה חמורה בעניני כשרות, והיה רבינו מעיין ומעמיק בדבר הלכה לאמיתתה של תורת אמת ופסק לאסור... 
 הוא בירך אותי בבריאות בברכה גדולה ולא הייתי צריך הרבה זמן להבין שהברכה התקבלה. כשיצאתי מבית החולים כבר הייתי אדם אחר, בריא ממש. 
 "וכי 'אמן' זו אינה ברכה?" שאל אותי הרב, "אתה יודע מה זה 'אמן'?"