סיפר יחיאל: בננו נבדק אצל פרופסור מפורסם וחשוב, ובסיום הבדיקות הוא אמר לבני שרוב הסיכויים שיש בגופו גידול סרטני וצריך להיערך לניתוח או להקרנות וטיפול כימותרפי. הבן יצא מהרופא והתקשר אלי כולו נסער וסיפר לי את הדברים.
גם אני נסערתי מאוד מהבשורה הקשה, עזבתי הכול ורצתי הביתה. התייעצנו מיד עם רופאים אחרים, וכל מי ששמע שהפרופסור המדובר מעורב בתמונה אמר לנו לקבל את דבריו, כי הוא מומחה ושמו יוצא למרחקים וכו' ואנחנו צריכים להפנים ולקבל שהבן שלנו חולה ולהתחיל בכל הטיפולים.
למרות כל הידיעות הללו הרגשתי בלבי שמשהו פה לא נכון. לא יכולתי לשים אצבע על הבעיה, אבל הרגשה היא הרגשה. כמובן לא הסתמכתי עליה כדי להפסיק את הטיפולים, אבל הרגשתי שחשוב לי לשמוע מהרב זצ"ל את דעתו. לקבל עצה וברכה.
הגעתי אליו מודאג מאוד וסיפרתי לו את כל מה ששמעתי וידעתי. הרב חייך ואמר: הבן שלך בריא ושלם, אין לו דבר. לכו לבדיקות ותראו שהכול נקי. רק אל תייסרו את עצמכם לחינם. יצאתי מהרב רגוע מאוד, והבדיקות הראו שאכן הצדק עם הרב. הילד היה בריא ושלם, וכך עד היום ב"ה.