בכל שנה בהילולת הבבא סאלי זצ"ל מתאספים רבבות עמך בית ישראל להילולת הצדיק בנתיבות. הרב זצ"ל היה מנצל הזדמנות זו לשאת דברי התעוררות והתחזקות לתורה ולמצוות, והיה מרחיב את הדיבור על שמירת שבת, כשרות וטהרת המשפחה. הדברים נאמרו מעומקא דליבא והרעידו את לבבות השומעים. בהזדמנות מיוחדת אמר הרב שעוצמת דרשתו באה מכוחו של הבבא סאלי, וההתעוררות לתשובה של הציבור, היא העילוי נשמה הגדול ביותר שיכול להיות לבבא סאלי שכל כך היה רוצה לראות את עם ישראל בתשובה.
הרב סיפר כי שנה אחת הוא דיבר עם הממונים על המקוואות בנתיבות, וביקש שיורו לבלניות לאפשר לאחר ההילולא לכל אישה שתרצה אפשרות לטבול במקווה מבלי לשאול אותה האם עשתה בדיקות וכדומה ומבלי לבקש כסף.
אמר הרב: אמרתי להם שאני אשלם על כל הטבילות, רק שיאפשרו לטבול לכל אישה שרוצה בכך. כשהרב עמד לפני קהל האלפים בנתיבות והחל דורש, הוא סיפר שפעם עצר הבבא סאלי בנסיעתו כדי להתפלל מנחה וחיפש מקווה לטבול בו, ואמרו לו שיש בין השיחים איזה מקווה מים. הלך לשם וכולו נשרט ונעקץ, אך טבל בחירוף נפש ושמח שמחה גדולה שזכה לטבול. אחר כך עמד להתפלל מנחה.
הוסיף הרב בהתעוררות גדולה ואמר: ומה הבבא סאלי, שהיה קדוש וטהור, התאמץ כך בשביל לטבול, אישה שאם לא טובלת דינה כרת על אחת כמה וכמה!
ביקש הרב שכל השומעות תלכנה כולן עוד היום לטבול. אחר כך סיפרו לרב שבאו כשלוש-מאות נשים לטבול, חלקן ניצלו כך מאיסורי כרת וחלקן זכו ללכת למקווה בפעם הראשונה בחייהן.
(מתוך חוברת "על הצדיקים ועל החסידים", הרב חיים בן שושן, בית-אל)
