סיפר הרב אריאל לוי מחברון: מספרים על האדמו"ר מחב"ד ע"ה ששאלו אותו איך אינו מתעייף מעמידה רצופה של עשר שעות מדי שבוע לחלק דולרים לאנשים כדי לזכות אותם במצוות צדקה, והשיב להם הרבי זצ"ל: "כשסופרים יהלומים לא מתעייפים". בעיניו היה כל יהודי כיהלום.
כך הוא המבט של הצדיקים על נשמות ישראל. לצערנו הגלות הביאה אותנו למצב של חלוקה על פי עדות וקהילות שונות. מו"ר הרב מרדכי אליהו זצ"ל ייקר והחשיב כל יהודי באשר הוא, ומעולם לא הסתכל על אף אדם כאילו "הוא לא מהחוג שלי" ולכן יש להיבדל ממנו. אצל הרב הייתה תופעה מופלאה, יכולת לראות אצלו ספרדים ואשכנזים, חרדים וציונים, ממש כל הגוונים. לא נמדדת על פי צורת הכיפה או צבעה. אצל חכם מרדכי למדנו את האמת הפשוטה של התורה הקדושה. אף על פי שהיו לו קשרים עם עשירים נכבדים ועם אישים רמי דרג, הוא לא התכנס מעולם בבועה של יחס מועדף לאי מי. אדרבה, היחס המיוחד שהיה לרב לכל יהודי – הוא נר לרגלנו וממנו נלמד כיצד להאיר פנים ולתת הרגשה טובה ליהודים תמיד. הלוואי ונזכה!
הרב היה מקפיד לא לזלזל בשום עדה ובשום חוג ועל כולם האיר מאורו הגדול. זכורני שבשיעור הראשון ששודר בלוויין הרב אמר על עצמו: "אנחנו לא שייכים לאף אחד ואנחנו שייכים לכולם". כאומר: אל תצמצמו אותי לציבור מסוים בלבד. מספיק עם הגלותיות של חלוקה לקבוצות שונות והיבדלות מציבור אחר.
פעמים רבות, גם אחרי תפילות ציבוריות וגם בבית הכנסת, הרב היה מדריך בנועם ומבקש לשיר שיר של עדות המזרח ושיר של יוצאי אשכנז. זה היה לימוד – לא להיבדל ולא להתפלג. כשהרב היה מגיע לסליחות במערת המכפלה, חשוב היה לו שיאמרו את הסליחות לא רק כמנהג עדות המזרח, אלא עירב גם סליחות כמנהג אחינו האשכנזים ויוצאי תימן. יחד שבטי ישראל.
