סיפור על הרב מרדכי אליהו

מתוך הספר אביהם של ישראל חלק אחד עשר

פקידה בפקודה

 הייתי בטוח שאם הרב אמר כך יקרה, ובאמת זכינו להיריון יומיים לפני סוף השנה. היריון יקר מאוד שאחריו באה לידה ובזכותה הפכנו סופסוף למשפחה בחסדי השם. 

שלוש שנים חלפו מאז החתונה וטרם זכינו לילדים. כאשר הגעתי אל הרב מרדכי אליהו זצ"ל וסיפרתי לו על כך, חשבתי שהרב ישים שתי ידיים על ראשי ויברך אותי. אבל זה ממש לא היה כך. הרב דפק על השולחן ואמר: שלוש שנים ואין לכם ילדים? אני לא מסכים. השנה תיפקדו בילדים!

נבהלתי מהאופן שהרב דיבר, והבנתי שזה משהו כמו "צדיק גוזר והקב"ה מקיים". אבל במשך השנה לא ראינו שום שינוי. הייתי בטוח שאם הרב אמר כך יקרה, ובאמת זכינו להיריון יומיים לפני סוף השנה. היריון יקר מאוד שאחריו באה לידה ובזכותה הפכנו סופסוף למשפחה בחסדי השם.

יש לכם שאלה?
כתבו לנו!

סיפורים נוספים:

 וכשאתם אומרים ו"פָקְדֵנוּ" תכוונו על מה שאלוקים אמר על שרה: "וה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ יְהֹוָה לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר: וַתַּהַר וַתֵּלֶד וכו'" (בראשית פרק כא א). 
באחד הימים פנה אלי חמי ושאל איך זה ייתכן, הרי הרב ברך אותו. השבתי לו שהרב יודע מה הוא עושה, ואם הוא ברך כנראה שכך צריך להיות. לא עברו שבועיים וגיסי קיבל הצעה מהחברה שעבר...
 את היותנו אובדי עצות מול הקושי ואת החיזוק והראייה הטובה שלמדנו ממרן הרב זצ"ל. לכאורה הגענו לשאול על שינוי השם, אבל לרב הייתה רגישות להקשיב גם לשאלות שלא נשאלו ולהשיב עליהן בטוב טעם ודעת. 
 כל יום הוא היה עורך סבב בין כל עובדי המשרד, מהמנהל ועד למנקים ומודה לכולם. דווקא לעובדים הקטנים, הוא יצא מגדרו בכדי להודות, הוא רצה לרומם את רוחם. 
 כשהאדמו"ר הגיע, הוא בא להתנצל בפני הרב על שחיכה לו. השיב לו הרב: "לא חיכינו, לא חיכינו, זה בסדר". 
 המשטרה נתנה הוראות לשפוך את הבטון ואמרה: "אנחנו מביאים טרקטור להרוס את כל מה שבניתם, כי זה נבנה ללא רישיונות ופיקוח מטעם משרד העתיקות". 
 רצוני לבדוק אם הם אכן מקיימים את הנאמר: 'נאה דורש ונאה מקיים'". הוא הכין רשימה טלפונית של כמה רבנים מוכרים. 
 בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליו שבע נקיים ועוד כמה חומרות קיבלו עליהם בהלכות נידה. 
תוך כדי הליכתי המשכתי במחשבתי: אם כך, איזו הצדקה יש לכך שאני מרוויח וכולם סובלים? הייתי עדיין קרוב מאוד לאוטובוס, ובכל זאת רצתי אליו מהר, להגיד לנהג שיניע וייסע לדרכו. התקדמתי אליו, נפנפתי לו וסימנתי...
האמת היא שחששתי מאוד שהם לא יסכימו לדברי הרב, אבל ידעתי שאני מוכרח לנסות. והנה, לא רק שהתבדיתי, אלא נכונה לי הפתעה גדולה. כשאמרתי לאם כי הרב אמר לקרוא לבת בשם אסתר, היא פרצה בבכי...
 עוד אמר לי הרב, שזה חוסך לו כל יום דקה קצרה של העברת השעון לפני התפילה מיד שמאל ליד ימין בשעת הנחת התפילין. 
שאלתי את עצמי אם אני עד למשהו מיוחד, ענק, לא רגיל, או שזה רק דמיון. השכל אמר לי: זה רק נדמה לך. אין דברים כאלה. אבל העיניים רואות!