לרבנית שתחיה היו הריונות קשים. רוב ההריון היא היתה בשמירת הריון וכמעט שהיה אסור לה לקום מהמיטה. באחד ההריונות, הרבנית היתה מאושפזת בביה"ח והבנים הגדולים נשארו עם מו"ר אבא זצ"ל הכ"מ. היה זה בחורף והילדים הצטננו וחלו. הרב לא רצה לספר זאת לרבנית, מחשש שתקום ממיטתה ותרוץ לטפל בילדים החולים. אולם, אחת השכנות שהלכה לבקר את הרבנית סיפרה לה בתמימות שילדיה בבית עם חום. הרבנית דאגה מאוד וכשהרב הגיע לבקר דרשה ממנו שיחזיר אותה לבית. הרב ידע שמסוכן מאוד שהיא תקום ממטתה וניסה להניאה ולשכנעה שהילדים מרגישים טוב. אך הרבנית לא השתכנעה ורצתה לראות את הילדים. לבסוף, הציע הרב לרבנית שהוא יביא אליה לביה"ח את הילדים וכך תוכל לראות שהילדים מרגישים טוב.
הרב חזר לבית, הזמין מונית והעלה עליה את הילדים. כשהגיעו לביה"ח ביקש הרב מנהג המונית שיחנה מול חלון חדרה של הרבנית. לילדים אמר שיישארו במונית וכשיראו את חלון החדר נפתח, ינופפו שלום מחלון המונית.
הרב עלה לחדרה של הרבנית וכשהרבנית ראתה אותו עולה ללא הילדים אמרה לו: "ידעתי שהילדים חולים. השארת אותם בבית כיון שלא רצית שאראה אותם". הרב אמר לה שהוא כן הביא אותם והם נמצאים במונית שעומדת מול החלון אולם כיוון שמאוד קר בחוץ הוא חושש שאם הוא יוציא את הילדים מהמונית הם יצטננו… הרב פתח את חלון החדר והילדים במונית התחילו מנופפים בידיהם לאמא. כשהרבנית ראתה את הילדים שמחים ו"בריאים", נרגעה והסכימה להישאר בביה"ח. כשהרב סיים לספר לי את הסיפור הזה הוא שאל אותי, האם לדעתי צריכה השכנה, שסיפרה לרבנית על מחלת הילדים, לשלם לו את המונית?
