פעם באתי אל הרב אליהו זצ"ל וביקשתי ממנו ברכה להצלחה. סיפרתי לו שאני עוסק בקירוב יהודים לתשובה. הרב שמע אותי ואמר לי: אם אתה עוסק בקירוב, כל הברכות של העולם מסורות לך. כך אומר הזוהר. לכן אתה תברך אותי.
נבהלתי ואמרתי לרב כי אני לא יכול לברך את הרב, אלא רק באתי לקבל ברכה. אבל הרב התעקש ללמד אותנו כמה חשובה העבודה שלנו. לבסוף אני בירכתי אותו (ה' ירחם עלי) והוא בירך אותי.
אחרי זמן מה היינו בפעולות קירוב יהודים ביישוב אריאל, ובאותו יום שישי לא הצלחנו להניח תפילין לשום יהודי. גם לא מצאנו אף אישה שתסכים לקחת נרות שבת. חלפו כמה שעות בלי שום פעולה. הרגשנו ממש חולשה. והנה ממש לקראת סוף היום אנחנו עוברים ליד בית ורואים שני אנשים יושבים במרפסת. הבעל נראה לבוש חולצה, אבל התבוננות קלה לימדה שהוא מקועקע כולו. האישה, לעומתו, הייתה לבושה קצת יותר, אבל, עדיין, לא ממש צנועה. פנינו אליהם ושאלנו: אתה רוצה להניח תפילין? הוא צעק לי: לא. את רוצה נרות שבת? לא. ואז הם שואלים אותנו: האם אתם רוצים לשתות מים? אמרנו: כן. חשבנו שזו דרך להיכנס אתם בדברים.
כך עשינו, ועלינו אליהם לשתות מים. תוך כדי שתיית המים דיברנו אתם על יהדות במשך כחצי שעה, ולבסוף הבעל הניח תפילין והאישה לקחה נרות שבת.
לפני שיצאנו מן הבית, הם סיפרו לנו שיש להם בעיה. זה כבר כמה שנים שהם לא מצליחים להיכנס להיריון. ניסו כמה שניסו, תרופות ורופאים, אך ללא הועיל. האם נוכל לתת להם ברכה? שאלו אותנו. מייד נזכרתי בדברי הרב אליהו, בירכתי אותם בזרע קודש של קיימא, ונפרדנו לשבת שלום.
לאחר שלושה חודשים עמדתי ליד דוכן תפילין בקניון של אריאל, ואותו הבחור עבר במקום וניגש אלי להניח תפילין. לאחר שסיים, אמר שיש לו משהו חשוב לומר לי, אבל הוא לא יכול לומר לי אותו כאן, כי זה חשוב מדי. אמרתי לו: אחרי שאסיים את תפקידי בדוכן, אבוא אליכם לביקור.
הגעתי לביתם, והנה הם מבשרים לי שהם בהיריון. הבשורה היותר משמעותית היא שהם בדקו והתברר להם שבדיוק ביום שבו הם קיבלו את הברכה ממני הם זכו להיפקד. בהזדמנות מרגשת זו סיפרתי להם את הדברים שאמר לי הרב אליהו בשם הזוהר, ואמרתי להם שהם היו עדים לנכונות דברי הזוהר כפי שנאמרו על-ידי הרב זצ"ל.
(שרגא שמידלר, ראש ישיבת מעיינות, צפת)
