פרנסה
היית מקבל ברכה". לענין פרנסה, הרב היה אומר לבקש על כך בתפילת שמונה עשרה- ב" שמע קולנו "לפי הנוסח הנ"ל אשר מובא בסידור קול אליהו: ריבונו של עולם, חטאתי עויתי ופשעתי לפניך, יהי רצון מלפניך שתמחל ותסלח ותכפר לי על כל מה שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך מיום שנבראתי עד היום הזה, ויהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו שתזמין פרנסתנו ומזונותינו לי ולכל אנשי ביתי היום ובכל יום ויום, ברווח ולא בצמצום, בכבוד ולא בביזוי, בנחת ולא בצער, ולא אצטרך למתנות בשר ודם ולא לידי הלוואתם, אלא מידך הרחבה, הפתוחה והמלאה, בזכות שמך הגדול (יכוון בליבו דיקרנוסא בגימטריא חתך) הממונה על הפרנסה.
הכל תלוי בעם ישראל
הנה יש כאן דבר והיפוכו, כי בתחילה כתב רש"י ששני בתי המקדש חרבו בגלל עוונותיהם של ישראל, ואילו בהמשך כותב רש"י שהקב"ה ויתר על עוון העגל וקיים את המשכן, ואף השרה את שכינתו ביניהם.
ברכותיו של אדם – סימן ליראת שמיים
על כך אומר הרמב"ם, שתקנה גדולה תיקנו חכמים על ידי ברכות, והיא להחדיר בנו יראת שמיים תמידית.
המלח בתה לרב ענתבי
משבירך הרב ענתבי על הכוס והגישה אל פיו כמעט ונפלה הכוס מידו ואלמלא שלט בעצמו כמעט שהיה פולט כל אשר בא לפיו…
מדבר שקר תרחק
על דרך שא' ר' חייא לבנו שלא ישנה, משום "לימדו לשונם דבר שקר, העווה נילאו"…
יהרג ואל יעבור – על השבועה
שהרי מן השמים לא רצו שתתחלל חלילה שבועתך…א"ל הרב מוצפי אל תאמר כך, לא היה רצוני שלא ימות רק שלא ישבע…
חקר האמת
(בטרם נגזר דינם של העדים לג' שנות מאסר ביקש ראש העיר דאז מר נאוי להתערב ולומר לשופט להחמיר בענשם אך הרב שכנעו שלא יתערב…)
נושא עוון ועובר על פשע נושא עוון ועובר על פשע
ולא תאמר בשוגג או קרוב לאנוס, אלא היה מכוון להקניטו ולבזותו על מנת לבחון מידת סבלנותו… והחריש בעל אור החיים הקדוש…
סיפור הצלה בליפתא (מי נפתוח) –
זמרו לד' חסידיו והודו לזכר קדשו ', החסידים, הם היודעים לפרוט חסדיך וטובותיך לפרטיהם הם יודו ויזמרו לך, ואינו אלא מעוט הנגלה מרב חסדיך וטובותיך יתברך.
שולחנו מכפר עליו
הלך האיש שמח וטוב לב בברכת הרב, וכך היה מנהגו מדי יום ביומו לפרוס מפה בצינעה, להניח עליה מזונו ליטול ולברך עליו כדת וכדין…