ענווה אמיתית
הרב זצ"ל שמע זאת, ניגש חזרה למיקרופון, ואמר בפני כל התלמידות: הרב כ"ץ אתה טועה, לא אני אפסוק לכם!
כעס
כהנה מחשבות טהורות החי אל ליבו לפי הענין שגורם לו כעס להסיר כעס מליבו ולהעביר רעה מבשרו. ואם ראשיתו מצער עד שיורגל סוף שההרגל נעשה לו טבע טוב ואין לשבח למי שאין לו מקום לכעוס ולא על מה שיש לכעוס ואינו כועס אלא חובת גברא שאף שיש לו טעם מספיק לכעוס גם כעס יכבוש כעסו יהיה נוח לרצות לכבוד קונו ובזה יהיה שבע רצון ומלא ברכת ה' ואף בשרו ישכון לבטח.
ומוחל על כבודו
פעם כשראהו ראש העיר עומד בתור, א"ל 'זה לא כבוד התורה שיהא הרב עומד בתור', גילה לו הרב סודו שהוא מבקש ללמוד שיחם ושיגם של בני העיר, ולהיות מעורה בהווי חייהם, על מה מדברים,אורחות חייהם וכול', אז א' לו רה"ע אם כך לזה מספיק חדש…
אשרי משכיל להיטיב
הרב אוירבך מתוך רגש טבעי השיב לרב כי הוא לא הוזמן לערוך את החופה או לברך…, כמה ענוה צריך כדי להגיע למעלה זו של פשטות של גאון עולם שמעולם לא הקפיד על כבודו, עד כדי כך שאפילו הציבור לא חשו על כך…
העניות מעבירה על דעת
וחברא דחברך חברא אית ליה, ודבר דאית ליה קלא קשה לעצרו הדברים באו עד לבית הרב יעקב מאיר ואף לבית חמיו על כי אין אחוה ורעות ביניהם ומיד חקרו לדעת אחר המקור ללשון הרע, חמיו של הראשל"צ הרב עזריאל, בהכירו את הרב יצחק ישראל כלמדן רציני הזמינו לביתו ושאלו על מה זה ולמה זה א"ל האחת כי אכן סבל יעקב אבינו בבית לבן,אך הטעם האמיתי הוא כי העניות מעבירה אדם על דעתו והייתי מבקש לעצמי מקום עבודה ושלא אדאג לפרנסתי, מיד פנה האיש לחתנו הראשל"צ ושכנע אותו כי ראוי והגון הוא רבי יצחק ישראל לשמש כדיין ומורה הוראה בישראל…
השפל עצמך ומנע הגירושין
בינו לבין עצמו עשה הבעל העשיר את הקל וחומר הראוי אם זו אשתו של הרב והוא מבליג על כך… נטל את אשתו ויצא מן האולם…
דורש בשלום היולדת
הרב קורא בנעימה קדושה את יונה מילה מילה בטעמיה וניגוניה, ולבסוף עושה "מי שבירך". יצא האברך עם אורות עליונים, גם "מי שבירך", גם יונה, בוודאי תהא לידה קלה.
הידבקות בתלמידי חכמים
ממש כמו שכתוב בסידור במנחה של שבת: "מְנוּחַת אַהֲבָה וּנְדָבָה. מְנוּחַת אֱמֶת וֶאֱמוּנָה.
שונה פרקו מאה ואחד
וכשהדברים היו מתארכים, הוא לא היה מזניח אותנו אלא אומר בנחת: "בוא נתחיל מהתחלה". מתחיל את כל הסוגיה מהגמרא שלב אחרי שלב, ופושט את כל הספקות עד שהדברים היו מחוורים וברורים.
שומעים חרפתם ומשבחים
הרב נשאר לשבות בצפת, וכשהלכנו עם הרב בשבת אחר הצהריים בצפת בא מישהו שלא היה בל"ג בעומר באירוע שזלזלו ברב והתחיל להגיד לרב דברי שבח על אותם אנשים שזלזלו בו.