ארכיון תחיית המתים - הנצחת הרב מרדכי אליהו

זריזים מקדימים למצוות

למחרת בבוקר, קמתי מוקדם, לפני 7:00 (מוקדם לפי שעון האשכנזים…) בדיוק גמרתי לומר את ברכות השחר כי רציתי להכין את החדר לתפילת שחרית, ופתאום צלצל הטלפון.

למחרת קם האבא ממיטתו עם זכרון החלום בראשו והולך לבית החולים מלא תקווה. בבית החולים הוא התקבל על ידי הרופאים והאחיות שבישרו לו כי חל מהפך במצב של בנו.

הרב כדרכו תיבל את תשובתו בדוגמא מהחיים: "שואלים את האדם בשמיים: 'האם ציפית לישועה?' אם הוא יגיד: 'בוודאי!

ואז כל סבא או אבא יקח את בניו ונכדיו ויאמר להם אתם רואים את המקום הזה אני שכבתי כאן כמאה או מאתיים שנה עד שהגיע זמן תחיית המתים.

מאחר שאיש לא הזכיר את האולר המוחרם, שכח הרב שהאולר נמצא מעל לארון. אחרי שנה, אמו של הילד שנפטר ילדה בן.

"לא בדיוק", השיב הרב, שבביקוריו באמריקה ובארצות אחרות, הוא נפגש עם אלפי בני אדם, ולפיכך אין סיבה שזכרונו של איש זה יעלה בפניו.

אט אט יצא המזכיר מן הרכב כשהוא כולו אחוז שרעפים ומלא תפילה שדבריו יכנסו ללב מארחם,פסע לעבר הנהג ולחש באזנו "הרב אומר שתעלה לרכב ותניע…

כי אז נפטר הצדיק רק כדי שהוא לא יראה ברעה…, וכיון שלא נעשה כפרה על הציבור, הצדיק אבד מן העולם והגזירה בעינה עומדת.

בו ביום החליקה מכוניתו של הרב על השלג ונתהפכה על גבה עד שהיה צורך לחלץ את הרב מתוכה…, ואמר הרב טוב שקבלתי עונש בעולם הזה…

משבא צדיק זה לפני רבנו להתנצל בפניו וסיפר לו על חלומו,א"ל הרב לך תפייס את המשפחה א"ל הצדיק 'אני מתביש' א"ל הרב 'ומבושתי אינך מתירא '…