הרה"ג חכם יהודה צדקה זצ"ל היה מספר על כליאתו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל בבית הכלא בצעירותו. הוא סיפר כי באותם ימים העיתונות תיארה את התוכנית של הרב אליהו וחבריו בצבעים קודרים, כאילו הם רצו לפוצץ את הכנסת, ועל כך נדונו למאסר. ביניהם נידון הרב למאסר של תשעה חודשים.
כשהם היו צריכים להגיע לכלא, הכין מפקד הכלא כוח מיוחד ל"טרוריסטים" שרצו לפוצץ את הכנסת. שוטרים גברתנים במיוחד עם אלות וכו' עמדו בשער והתכוונו לגרוע מכל.
כשהרב הגיע עם החברים שלו לכלא, ראה המפקד בחורים צנומים עם מאור פנים באים בשערי בית הכלא ולא ידע את נפשו. הוא החליט שהוא חייב להבין מה הסיפור עם הבחורים הללו שכל המדינה רועדת מפניהם. מי הם? מאיפה כוחם? מה פתאום הם רוצים לעשות פעולת טרור כל כך קשה? הוא התחיל ליצור קשר עם הבחורים, וביניהם עם הרב אליהו, בתקופת המאסר שלו שהייתה הכי ארוכה, תשעה חודשים.
בחודשים הללו למד מפקד הכלא כי כל הפעולה שלהם נבעה מאהבת ישראל. מהרצון לשמור על קדושת ישראל. הוא למד מהם על אכפתיות. על הערבות של יהודי ליהודי. על החשיבות של כל מצווה שיהודי עושה. וכשהגיע זמנם של האסירים להשתחרר הוא אמר להם כי הוא החליט לחזור בתשובה בעקבות ההיכרות אתם.
אמר על זה אחר כך הרב: אילו לא באנו לבית הכלא אלא בשביל להחזיר בתשובה את המפקד של הכלא – דיינו.
(הרב ברוך שרגא, אב"ד לממונות, ירושלים)
