בעבר לימדתי במדרשה הישנה בשבות-רחל. פעמים רבות היו בנות המדרשה באות להתייעץ אתי, כל אחת והסיפור שלה.
אחת הבחורות סיפרה שהיא לא מסתדרת עם אימא שלה. עובדה שהפריעה לה בחיי היום-יום, וכן באותה תקופה היא הייתה צריכה להחליט לאן מועדות פניה בשנה שאחר כך. היו לה בעיקר שתי אפשרויות – מדרשת אביב או מכללת אורות. המוח שלה היה עמוס במחשבות, התלבטויות והתחבטויות. לא היה לה מנוח, ולי או לראש המדרשה לא הייתה תשובה עבורה. בהחלטה משותפת החלטנו לשמוע דעת תורה מהרב אליהו זצ"ל. הוחלט שהבחורה תשאל את הרב שתי שאלות, איך היא תסתדר עם אמהּ ולאיזו מסגרת מבין שתי האפשרויות שעמדו בפניה תפנה בשנה הבאה. מה שהרב יאמר – כך היא תעשה.
הגענו ללשכת הרב, אחרי שקבענו פגישה כמתבקש. נכנסנו שלושתנו, ראש המדרשה, הבחורה ואני, ועמדנו מול הרב.
פתחתי בדברים וסיפרתי לרב שהבאנו את הבחורה מכיוון שיש לה כמה התלבטויות לגבי המשך מהלך חייה, מבלי להזכיר לפני הרב מהן ההתלבטויות, והעברתי לבחורה את רשות הדיבור.
הבחורה, שהבינה כי עתה הגיע תורה לדבר, נאלמה דום. יראה ורעד אחזו בה והיא לא הצליח לפתוח את פיה ולשאול את השאלות.
לא ידעתי כמה זמן יאפשרו לנו להיות נוכחים במקום, גם הזמן של הרב יקר. לא היה לי נעים והתחלתי לסנן לה מבין שיניי "נו תשאלי, הרב ממתין". משלא הגיבה לרמזיי, החלה גם ראש המדרשה לנסות ולגרום לה לדבר, אך הבחורה נשארה בשתיקתה.
הרב קלט מה מתרחש סביבו. חיוך קל נמתח על פניו. "אין דבר, אין דבר", אמר הרב בנחת, כמרגיע, ומייד השיב לשאלות שכלל לא נשאל עליהן: "עם אימא שלך הכול יסתדר, ותלכי ללמוד במכללת אורות, שם יהיה לך טוב".
אם הבחורה הייתה קודם לכן בהלם, עתה גם ראש המדרשה ואני היינו בהלם. לא סיפרנו לרב מילה על הבעיות של הבחורה עם אמה, וגם לא על ההתלבטות לאן תלך בשנה הבאה, אך הרב נתן לבחורה מענה מדויק.
ברוך ה' הבחורה הלכה ללמוד במכללת אורות, והסיפור עם אמה אכן הסתדר. על הדרך היא גם מצאה את זיווגה והתחתנה.
הראל חצרוני, ה"זוּלה" של חצרוני
