בתשעה באב האחרון זכינו להיות עם הרב זצ"ל בבית. בערב תשעה באב אמרתי לרב: 'הרב, אתה יודע שאתה לא צם?'. הוא שאל אותי אם אני אומר את זה בגדר של חבר או רופא, ועניתי שבגדר של רופא. הרב אמר לי: 'אני אתחיל לצום, תבוא לבקר אותי מחר, אם תראה שזה קשה עליי, אפסיק'.
באתי למחרת בעשר בבוקר, לקחתי מדדים ואמרתי לרב: "צריך תרופות ולשתות". הרב הסכים ואמר: "תביא את התרופות וכוס מים". הגשתי לו את המים והוא החל לומר: "לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיא בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו באותיות ה'ו'י'ה' הריני בא לקיים מצוות 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם' ולשמוע בקול הרופא", בלע את הכדורים ושתה.
אמרתי לו: "הרב, למה לא בירכת?" אז הוא ענה: "לא שתיתי מהצמא שלי אלא כי אתה אמרת לי". ואפשר גם לספר שכל תשעה באב האחרון שלו, הרב שכב במזרון על הרצפה.
(ד"ר אפרים שמבה, רופאו האישי של הרב)
