במשך שבעים שנה היו יהודי ברית המועצות כלואים במעין בית כלא ענק. השלטון הקומוניסטי בבריה"מ לא הרשה ליהודים לקיים מצוות, לשמור שבת, ללמוד תורה, לעשות ברית מילה וכד'. בוודאי שלא הרשו לשום יהודי לצאת מארצם לארץ ישראל או לכל מקום אחר.
סיפר הרב משה וייס מעיר דוד: בימים ההם היו יהודים טובים שרצו לעזור לאחינו שברוסיה והיו משתדלים להעביר להם חפצי קודש שלא ישכחו את יהדותם, וזו הייתה סכנה גדולה לכל השליחים שחלקם נתפסו ונזרקו לבית כלא מסוכן בסיביר הקפואה.
ביניהם היה סבא שלי, הרב חיים לובשאנסקי ז"ל, אשר הוציא לאור הגדה של פסח בתרגום לרוסית כדי להביא אותה לתושבי רוסיה היהודים. לפני ההדפסה הוא הביא את ההגדה לרב מרדכי אליהו זצ"ל, והוא נתן לו ברכה שהודפסה בתחילת ההגדה.
סבא שלי סיפר דבר פלא על הפגישה ההיא עם הרב. היא התקיימה בשנת תשמ"ט, 1989 למניינם. בשנה ההיא חומות ברית המועצות נראו חזקות מתמיד. שבעים שנה לא הצליח אף אחד לבקוע את חומותיה של המעצמה החזקה בעולם.
אף אחד גם לא העלה בדעתו שהחומות הללו יפלו כעבור שנתיים בלבד בלי קרב של ירייה אחת. אף לא אחד מגופי המודיעין העולמיים לא חזה את הקריסה הזו. מלבד מספר רבנים בעלי רוח הקודש שאמרו את הדברים אך דבריהם לא הובנו על ידי שומעיהם.
אחד מהרבנים הללו היה מרן הרב אליהו זצ"ל. באותו המפגש הוא שאל את סבא שלי: האם כדאי לך להדפיס את ההגדות הללו? ומה יקרה כשעכשיו יפתחו את החומות של ברית המועצות ותהיה עלייה גדולה לארץ?
סבא שלי התפלא מאוד על השאלה והשיב כי גם אם יקרה הנס הזה, יהודי רוסיה יצטרכו הגדות ברוסית כאן בארץ ישראל. ייקח להם קצת זמן עד שהם ילמדו עברית, ולכן גם בארץ ההגדה הזו תהיה שימושית.
כשסבא שלי חזר הביתה הוא היה נסער מאוד וסיפר לכולנו מה שהרב אליהו אמר לו והתפלא על כך מאוד. הוא היה קשור בנימי נפשו לכל היהודים שהיו ברוסיה והשאלה הזאת נטעה בו תקווה גדולה מאוד, אם כי כלל לא מובנת.
רק כעבור שנתיים, כשנפתחו שערי רוסיה, הוא הבין למה רמז לו הרב אליהו ברוח קודשו שאמר לו "כשעכשיו יפתחו את החומות". ויהי לפלא.
