סיפר הרב אריאל לוי מחברון: אי אפשר להיזכר ברב זצ"ל בלי לספר על עוצם אהבתו ל"בן איש חי". הרב רצה בכל מאודו למסור לדור הבא את חשיבות הלימוד בספרי ה"בן איש חי" והפסיקה לפיו. הרב היה מספר על כך שבבגדד היה חם מאוד בקיץ, וכדי להפיג במקצת את החום, היו אוכלים הרבה אבטיחים שאותם קיררו בבארות המים. בקדושתו ופרישותו ממנעמי העולם הזה, היה מרן ה"בן איש חי" מברך "שהחיינו" על האבטיח רק כשהגיע ליל ראש השנה!
פעם בדרך, אחרי מנחה של שבת בבית הכנסת "מגן אברהם", אמר הרב שבדורנו אם מישהו לומד כמה סעיפים ב"בן איש חי" כבר קוראים לו "הרב הגאון" ועוד תארים, ואילו בדור הקודם היו יהודים פשוטים שחזרו על הספר "בן איש חי" לפחות מאה פעמים!
במשך שנים רבות זכינו לנסוע מדי שנה בי"ג אלול לשיעורו של מורנו ורבנו בבית הכנסת "מנחת יהודה" בירושלים, ביום הילולת ה"בן איש חי". זכורני איך הרב שינה את סגנון השיעור במשך השנים לטובת הציבור. בשנים הראשונות הייתי יושב שם, מסתכל על הרב ולא מבין מאומה מדברי הרב העמוקים כל כך, אך בשנים האחרונות הרב דיבר בסגנון קל יותר וסיפר הרבה מאוד סיפורים על מרן ה"בן איש חי".
הרב היה אומר באזכרה ל"בן איש חי": "עיקר העיקרים של ההילולא שמתאספים ועוסקים בתורתו. כל דבריו של ה'בן איש חי' הם קודש קודשים, והייתה לו סיעתא דשמיא שהדפיסו את ספרו פעמים רבות והרדב"ז אמר שזה סימן שרוח הקודש ריחפה בו". אחרי פלפול ארוך, חזר הרב לדבר בשבחו של ה"בן איש חי" ואמר: "החכמה של ה'בן איש חי' הייתה גם בכך ששילב את חכמת הנגלה עם חכמת הקבלה".
הרב סיפר שהמקובל הרב שמואל דרזי זצ"ל אמר לו שהוא יודע איפה בעירק נמצא כתב היד (עם מקורות מפורטים לכל הלכה שכתב) של ספרו של רבנו יוסף חיים בעל ה"בן איש חי" ע"ה. הרב אמר לו שייסע להביא את זה, אבל הרב דרזי חיכה לשעת כושר ולצערו לא עלתה בידו.
