סיפור על הרב מרדכי אליהו

מתוך הספר אביהם של ישראל חלק שני

14 שעות ללא אוכל

 הרב בצדקותו ובענוותנותו סירב לאכול, "כי כולם עוד לא אכלו", והתעקש לנסוע ברכב הנוח-פחות, שבו נוסעים כולם. 

כשבע שנים לפני פטירתו, נסע הרב זצ"ל לחנוכת בית-ספר יהודי בבודפשט. שעות ספורות לפני הנסיעה נודע לי שבהמשך יגיע הרב גם לעיר פרשבורג, בה ישבו החת"ם סופר, ר' עקיבא איגר ועוד גדולי ישראל, וממנה גורש אבי שיחי' לאושוויץ. שאלתי מהרב רשות להצטרף אליו לנסיעה וזכיתי לחיוך גדול ולתשובה: "מה השאלה?!"

הרב נסע קודם לבודפשט ומשם המשיך לפרשבורג (כיום ברטיסלבה), לקברו של החת"ם סופר. אנו, בתי נעמה (שזכתה להתלוות לרבנית שתחי') ואני, התארגנו במהירות הבזק, סידרנו כרטיסי טיסה והזמנו רכב עם נהג שיסיענו לפרשבורג, נהיגה של חמש שעות בדרך מושלגת.

כשפגשנו את הרב זכינו להתפלל עמו ועם החבורה במקום הקבורה במערה מופלאה שניצלה מהנאצים. נודע לי שהרב היה לאחר לפחות שמונה שעות בדרך, ללא אכילה. מכיוון שהחבורה כולה נסעה ברכב מסחרי גדול, ואילו אנו הגענו עם רכב פרטי נוח ונהג, הצענו לרב שיחזור ברכב שלנו ואנו ניסע באוטובוס הקטן. ציינו בפניו גם שיש לנו אוכל כשר למהדרין מהארץ ואולי ירצה רבנו לטעום משהו, מזונות או פירות שהיו שם. הרב בצדקותו ובענוותנותו סירב לאכול, "כי כולם עוד לא אכלו", והתעקש לנסוע ברכב הנוח-פחות, שבו נוסעים כולם.

כל הפצרותינו שיעבור לרכב כראוי לו, בו יוכל לנוח ולטעום משהו ביחידות, וכן סיפורינו שאנחנו רוצים להיות עם החבורה, לא הועילו. הרב נסע עם כולם ולא אכל דבר עד שהגיע לפראג, שם הזדרז להכין לו במסירות משמשו, הרב חיים סויסה, כמה ירקות ופירות, שאותם טעם הרב אחרי 14 שעות בדרך…

(רמי סדן, דובר הרבנות הראשית לישראל לשעבר ותלמיד הרב)

יש לכם שאלה?
כתבו לנו!

סיפורים נוספים:

היינו מתוסכלים מאוד, על סף ייאוש, אבל אז ב"ה הגענו אל הרב זצ"ל. הרב כנראה לא ממש התרשם מדברי הרופאים, כי הוא חייך ואמר: בשנה הבאה יהיו לכם ילדים!
 הרב מרצבך מישיבת "קול תורה" שאל את הרב אלישיב ואת הרב אליהו איך ייתכן לקדש בשבת, הרי דעת התוספות שלא מקדשים בשבת? אבל הרב אלישיב והרב אליהו עמדו על דעתם שלמרות דעת התוספות היה צריך...
 ואז הוא הרטיב את קצה אצבעותיו, מישש שוב ואמר: "זה נייר דמוי קלף". אכן ראייתו של מרן היתה פלאית עוד בהיותו צעיר. 
 הרב זצ"ל כיהן כדיין שנים רבות, מגיל עשרים ושבע ועד גיל שבעים. בתחילה הוא היה דיין בבית הדין הרבני בבאר שבע. 
 בוודאי לא כאשר העד שומע את הדברים מזה שאמור להיות העד השני אתו. באותו רגע העדות התבטלה, האישה המסכנה ניצלה וגם הדיינים ניצלו מדין מרומה שכזה. 
 מייד באותה השבת, לאחר התפילה, ניגש אחד מהם לחברו ואמר לו: "שבת שלום, זה זמן רב שלא דיברנו". 
 הוא בירך אותי ברכות רבות, וחיזק אותי להמשיך בעבודתי. הוא סיים את השיחה, ואני קפאתי על עומדי, המום מגדולות הרוח של הרב ומהיחס שלו אל אנשים פשוטים כמוני. 
 הרב ששם לב לילד קרא לו ואמר לו: "בוא, בוא תראה לי את הלולב שלך". הגיש הילד את הלולב לרב, והרב הסתכל בו בעיון וברצינות, נענע אותו קצת ואמר בעוצמה: "זה לולב!". 
 פעם אחת קרה שביום הזיכרון שכחו להדליק את הנר ובקשו להתחיל בלימוד והנה מופיעה האם לפני הרב צדקה ואו', 'למה אין לי מקום לשבת' ובו ברגע נגלתה גם לפני אמו של הרב ואמרה לה כן...,...
 אמר לי הרב כדורי: "אם כן, לך פעם נוספת". כך עשיתי, טבלתי והלכתי שוב לרב אליהו עם המעטפה בידי. 
 עכשיו, אחרי תחושת ההיכרות שלי עם הרב, אני רוצה גם לבוא לקברו לשאת שם תפילה מהלב. 
 סבא בירך אותו, והוסיף שבע"ה הכל יהיה בסדר. שאלתי אותו מה צריך לעשות כדי שתפילותינו יתקבלו, וסבא ענה לי שצריך לשמור על הפה טהור ונקי ואז ה' שומע לתפילות.